מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך רוטשילד, יליד 1946, נולדתי בבריסל, עליתי לארץ בשנת 1948, מתגורר בתל אביב. נשוי לנאוה, אב לשלושה ילדים וסבא לשבעה נכדים, בוגר הטכניון בהנדסת תעשייה וניהול.

על הוריי

אמי, ילידת פולין, נשלחה לבלגיה במלחמת העולם השנייה. היא הוסתרה במרתף של משפחה בלגית אצילה ושמשה להם כמבשלת. אבי, ארישיששכר זכרונו לברכה, נולד בגרמניה באזור הארדנים בגבול עם גרמניה ובלגיה, נשאר יחד עם אחיו הצעיר לשמור על ההורים לאחר שהנאצים עלו לשלטון. בליל הבדולח הועלה ביתם באש, סבי וסבתי נשלחו למחנות ההשמדה, שם הם נרצחו. אבי ברח ונתפס על ידי חיילים גרמנים, הוא נאבק איתם, הצליח להימלט ונפצע ברגלו מירי כדורים מה שגרם לנכותו. לאחר מספר ימים זוג בלגי מצא אותו חסר הכרה ומדמם. הוא הועבר לבית חולים בבריסל שהייתה כבושה על ידי הגרמנים, ונמלט מבית החולים מחשש שייתפס. הוא הצטרף לפרטיזנים וחי במשך שלוש שנים ביערות ברדיפות והתקפות על חיילים גרמנים. משפחתה של אמי רוזה נולדה בפולין, הוריה אחיה ואחיותיה נרצחו והמשפחה נכחדה בשואה. אמי ואחותה, זכרונה לברכה, שרדו.

מבלגיה לישראל

הוריי נפגשו אחרי המלחמה בבלגיה ונישאו. אחותה של אמי, ששרדה אף היא את השואה, בחרה לנסוע לאמריקה (כפי שקראו לה באותו זמן). אמי השתכנעה לנסוע לישראל. הוריי הגיעו לישראל בחורף 1948 יחד עם איתי – תינוק בן שנתיים וחצי בשם ברונו/ברוך, על שם סבתי מצד אמי – ברכה. הם שוכנו במעברה והועברו לכפר ערבי בשם חרבת עזון, צפונית לרעננה, שנכבש וננטש במלחמת השחרור. אחותי אסתר נולדה בשנת 1949 ונקראה על שם אמו של אבי -ema.

זכרונותי מתקופת ילדותי חירבת עזון שבו גדלתי עד שנת 1955 (שאוכלס על ידי פליטי שואה)

זכורים לי רצפת בטון עקמומית, פתיליות המופעלות על ידי נפט לחימום מים לרחצה ובישול, תאורה שדלקה על ידי נפט וכוסתה עם זכוכית שחייבה ניקוי של הפיח שהצטבר בזכוכית. פחון -בור שירותים מחוץ לבית, פחד של יציאה בלילות חורף סוערים לעשיית צרכים, ואבי משגיח מחוץ לשירותים בלילה הקר. קרח שנרכש מעגלונים שאוחסן בארון ששמש לקירור מצרכים, ואדיותונחלים בהם זרמו מים בחורפים שחייבו מגפי גומי גבוהים לחציית הוואדיות בדרכנו לבית הספר. יללות בלילות של שקליםתנים. פחד ממסתננים ערבים שבאו לגנוב מהמשק בחצר הבית שכלל מספר פרות ועגלים, תרנגולות וסוס. אבי התקין פח על אדן החלון, כשכשמע רעש בחצר הוא היה מכה במוט ברזל על הפח כדי להבריח את המסתננים הערבים. דרכי עפר ואבנים, סברס לצידי הדרכים, כך הגיעה המשפחה למושבה רעננה לאכול גלידה באמצעות עגלה עם סוסה.

ילדות והתבגרות

גרנו בדירת שני חדרים, מטבח וסלון קטנטן – כ 80 מ"ר, זה היה מגרש של כ- 650 מ"ר, בשכונה שרובה ניצולי שואה. במרבית הזמן שיחקנו מחוץ לבתים שהיו חמים בקיץ וקרים בחורף. המשחקים האהובים עלינו היו שוטרים וגנבים, שני דגלים, טיפוס על עצים, כדורגל שלא הצטיינתי בו. אבי עבד בעבודה פיזית קשה בחריש עם סוס, הוצאת זבל מלולים ואחזקת משק עזר. אמי סייעה לו בעבודת משק העזר במיון של ביצי הלול והכנתם למכירה. כשאבי בגר, הוא פתח חנות למכירת תיקים ברעננה. בבית הספר היסודי לא הצטיינתי בלשון המעטה, סבלתי מהפרעות קשב – את שיעורי חשבון לא הבנתי והשליטה שלי בשפה העברית הייתה מוגבלת, כנראה בגינה נכשלתי במבחני הסקר. בית הספר המליץ עלי עקב ציונים נמוכים שאמשיך ללימודי נגרות, סירבתי ולמזלי נפתח בית ספר תיכון אוסטרובסקי ברעננה, שכל מי שנרשם אליו התקבל. המורה למתמטיקה בתיכון אוסטרובסקי ברעננה תרמה לכך שאבין ואצטיין במתמטיקה וגיאומטריה והצלחתי לסיים את לימודי בתיכון במחזור השני יחד עם עוד 12 תלמידים ולזכות בתעודת בגרות, מה שחיזק את הביטחון העצמי שלי. בסיום לימודיי זומנתי למבחנים לקורס טיס.

שירות צבאי

את השירות הצבאי עשיתי כלוחם בסיירת של גולני (לאחר שלא עברתי את מבדקי טיס), בשירות אתגרי שעברתי בו מספר מבחנים מהותיים. המשכתי את השירות בסיירת מילואים במלחמות ישראל החל מששת הימים (מירושלים עד חברון זכיתי להיחשף למורשת ולאתרים הקדושים שלנו), במלחמת ההתשה (בתקופת לימודיי בטכניון) שבה יצאנו פעמיים בשנה למילואים עברנו תקופות קשות, מלחמת יום כיפור שבה גוייסתי למשך של 180 ימים -תקופה קשה ומתישה, ולבנון הראשונה.

סגירת מעגל – REUNION

נישאתי לנאוה בשנת 1970 בתקופת לימודיה למשפטים בשלוחה של האוניברסיטה העברית בתל אביב. הוריי, שלא פגשו את בני משפחתם שנים רבות – שלוש אחיות שהוברחו לארצות הברית, שני אחים לאנגליה וארגנטינה, אחות אחת לישראל ואח שחזר לגרמניה מאושוויץ והתנצר, פגשו את משפחתם. אלו שנותרו בחיים הוזמנו לחתונתנו לאחר מעל 30 שנים. מצד אבי שלוש אחיות, גיסה ואלמנתו של אח שנפטר, ואח מגרמניה. מצד אמי – אחותה מארצות הברית ובעלה. אירוע החתונה היה מרגש שלא ישכח של סגירת מעגל משואה לתקומה.

רקע מקצועי

למדתי בטכניון הנדסת תעשייה וניהול לתואר ראשון ולימודים לתואר שני. בחרתי לעבוד בתעשייה האווירית בחטיבה לייצור כלי טיס לאחר ששמעתי הרצאה על האתגרים של יצור והרכבת מטוסים. קיבלתי מלגת התחייבות לעבודה למשך ארבע שנים ונשארתי לעבוד 17 שנים, הייתי מהנדס תעשיה וניהול היחיד שהועבר (לבקשתי) לעבודה במפעלי החטיבה להרכבת מטוסים צבאיים ולאחר מכן במפעל היצור שמנה 2500 עובדים. אישרו לי לגייס עשרה מהנדסים להוביל שינוי והתייעלות ואכן, לאחר ארבע שנים הצלחנו לקצר את זמן המחזור ליצור מטוסים באופן משמעותי ביותר. קודמתי להנהלת החטיבה, בתחילה כעוזר לסמנכ"ל מנהל החטיבה ובהמשך כראש מינהל וחבר הנהלה של החטיבה ואחראי על מערכות מידע, הערכות לפרויקט הלביא ועוד. החלטתי לפרוש עקב סגירת פרויקט הלביא ולשנות כיוון לפרקטיקה ייעוצית. הצטרפתי לקבוצת תים – כיום מלם. הקמתי חברת ייעוץ, מיזגתי אותה כשותף לחברת סקר – חברת ייעוץ מובילה בתחומים של מערכות מידע והתייעלות תפעולית. החברה סיפקה את שירותיה למגוון רחב של ארגונים מובילים בארץ וגם בחול. חברת סקר נמכרה לדלויט שבה פעלתי כשותף ומנהל. פרשתי לאחר שש שנים, סיפקתי  שירותי ייעוץ לחברות בח"ול. סיימתי את שירותי בתחילת 2020 תקופת הקורונה, ומאז פיתחתי התמחות ייחודית באוטומציה תהליכית מבוססת רובוטים לחסכון בהוצאות תפעוליות באמצעות טכנולוגיית – RPA.

עלי ועל יהב נכדי האהוב

שרון בתי הבכורה סיפרה לי שיהב מגלה כשרון לציור והציעה שאני אצטרף אליו לשיעורי ציור, היא שכנעה אותי בכך שתמיד סיפרתי שבעקבות הפרעות קשב שלי נהגתי לשרבט במחברות כדי למקד את הקשב שלי ואולי זה מה שפתח אצלי כשרון לציור. יהב  התבלט בכישרון שלו לציור ולאחרונה הוא מתקדם בהכנת סרטי אנימציה, ואני גיליתי יכולת שמלקטת את השרבוטים לציורים.

מוסר השכל מניסיון חיי ליהב ולנכדיי האחרים: אל תרימו ידיים בקשיים שיתעוררו לאורך הדרך, תהיו נחושים תתגברו ותצליחו. אוהב אותכם מאוד, סבא ברוך. 

הזוית האישית

סבא ברוך: נכדיי היקרים, אל תרימו ידיים, תתמודדו עם הקשיים לאורך הדרך, תהיו נחושים, תתגברו ותצליחו, אוהב אתכם מאוד, סבא ברוך.