מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמל מלול, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי סימון מלול.

סבתא סימון מלול, נולדה בתאריך 16.6.1943 באלג'יר.

בתה של אימא אנרייט בן שושן ואבא דוד בן שמעון שנפטר שלושה חודשים לפני לידתה. שניהם גרו בכפר קטן באלג'יר. סבתי גדלה באלג'יר, היה לה עוד אח אחד שהיה גדול ממנה בארבע שנים.

סבתא סימון מספרת: ״בתור ילדה לא חשבתי שילדותי הייתה קשה, עכשיו אני מבינה שדווקא כן״. אימא שלה הייתה המפרנסת היחידה, ולא תמיד מצאה עבודה, היה עוני. כשהם רצו לאכול משהו טעים הם לקחו פרוסת לחם עם שמן ומפזרים אבקת סוכר. בימי ראשון הם היו הולכים לכנסייה, שם היו מקללים אותה ומרביצים לה, מאוחר יותר גילתה שבימי ראשון, בכנסיה, היו מספרים על זה שהיהודים הרגו את ישו.

סבתי הייתה משחקת עם חברים וחברות בחוץ כל היום, בגולות, מחניים, גוגואים, קלאס וקפיצות בחבל. היה לה חבר יהודי בשם ז'אק, הוא היה עדין וקשוב. הן היו נפגשים ומשחקים במורה ותלמיד. יום לפני שסבתא עלתה לארץ היא פגשה באחותו וגילתה שהוא מת בתאונת דרכים בגיל 19.

  סבתא סימון בצעירותה

בשנות הלימודים של סבתי שיטות החינוך היו מיושנות ולא מתאימות לילדים, אז חשבו שקשיחות היא דרך טובה ללמד. בכיתה ד׳ המורה נתנה שיעורי בית וסבתא שלי מחקה משהו שהיא כתבה, המחיקה השאירה חור בדף. המורה מאוד כעסה, קרעה לה את הדף ואמרה לה ״המחברת שלך היא סמרטוט״. בהפסקה המורה קשרה את המחברת מסביב לגופה, אז זה היה מקובל.

כדי לעלות לתיכון היה צריך לעבור מבחן מיוחד. לסבתא הייתה מורה יהודית,בכיתה ט׳, שקידמה אותה מאוד ועזרה לה, היא עברה את הבחינה בהצטיינות.

בגיל 13 הערבים התחילו מלחמה באלג'יר,סבתא מספרת: ״אני זוכרת, לצאת החוצה ולראות מכוניות שרופות״. בעקבות המלחמה סבתא שלי עזבה ועברה לגור בצרפת בפריז. בפריז היה מחנה עולים, שבו נתנו ליהודים העולים לגור עד לעלייתם לארץ. המחנה לא התאים לסבתא, כי הוא היה מיועד לגיל 17 ויותר, והיא הייתה עדיין נערה צעירה בת 13, לכן סבתא העבירו אותה שם לבית ילדים.

סבתא הצטיינה בהתעמלות על מקבילים ובריצה, היא גם הצטיינה בפינג פונג. אחד התחביבים שהיו לה ועדיין יש לה הוא ללמוד שפות, היום היא יודעת צרפתית, אנגלית, עברית, ספרדית וערבית. בגיל 16 בית הילדים ארגן משלחת ילדים יהודיים מכל מיני מקומות, וסבתא שלי נסעה לחופשה בישראל. בישראל היא פגשה את החבר הראשון שלה מארק. היא גרה רחוק ממנו והוא החליט לעבור לבית ספר שלה.

בגיל 20 סבתא חששה להתאהב בבחור לא יהודי, היא הגיעה לניסיון באולפן בארץ ישראל, אחרי חמשה וחצי חודשים (לקראת סוף האולפן), היא יצאה לטיול של שלושה ימים, מדריך הטיולים היה סבא שלי עמנואל מלול. בזכותו היא נשארה עוד שלושה חודשים בארץ.

אחרי שלושה חודשים אימא שלה רצתה שהיא תחזור. לפני שהיא חזרה היא הבטיחה שעוד שנה היא תחזור, ובדיוק כך היה. אחרי חצי שנה מחזרתה לארץ היא התחתנה עם סבא שלי. שנה אחר כך נולדה דודה שלי עידית ואחרי שנתיים וחצי נולדה עוד דודה שלי שחר.

כשסבא שלי היה בצבא הוא נפצע, אחרי הפציעה הם לא חשבו להביא עוד ילד, אך אחרי שבע שנים הוא כבר תיפקד והם התחילו לתכנן עוד ילד, וכך היגיע אבא שלי, לאוויר העולם – נולד אליאור.

סבא שלי נפטר כשהייתי בת שנתיים, אמה של סבתי מתה לפני שנולדתי, ואחיה נפטר שנה שעברה בתאונת דרכים, אף פעם לא יצא לי לפגוש אותו לפני כן…

הזוית האישית

סבתא סימון: היה לי מאוד מרגש ושמח, זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברתי על הילדות שלי, אפילו הילדים שלי לא יודעים את כל זה. עכשיו תהיה מישהי שיודעת ותספר.

כרמל: היה לי כיף לראיין את סבתא שלי ולדעת על עברה ועל הילדות שלה יותר לעומק, למדתי מלא עלייה.