מאגר סיפורי מורשת

החינוך הטכנולוגי

במקצועות המסורתיים במדינת ישראל בעשורים האחרונים דעך באופן סיסטמתי. עם התפתחות האלקטרוניקה וטכנולוגית ההייטק הרשתות שהפעילו בתי ספר מקצועיים עברו להכשרה מקצועית בתחום ההייטק והמחשוב תוך סגירת המגמות של המקצועות המסורתיים כגון מכונאות רכב, חשמל רכב, ריתוך ומקצועות  דומים. "בשוק" העבודה נוצר מחסור בבעלי מקצוע אלו. מצב זה הקרין גם על הצבא נוצר מחסור כרוני של בעלי מקצוע בתחום הרכב.

במחצית שנות השמונים של המאה העשרים שרתי בשירות קבע בתפקיד מפקד מרכז ההובלה של צה"ל. יחידות המרכז היו פרוסות ברחבי מדינת ישראל מדן ועד אילת. בנוסף היו גם יחידות בלבנון. מרכז ההובלה כלל אלפי חיילים ומאות כלי רכב כבדים. כמו כן היו במרכז כלים הנדסיים כבדים שהופעלו בעבודות תשתיות ברחבי הארץ ובלבנון. ההפעלה של מערכת מסועפת חייבה הון אנושי מקצועי ומיומן בתחום רחב של מקצועות שהעיקרים הם נהגי רכב כבד, מפעילי ציוד מכני הנדסי ובעלי מקצועות טכניים מכונאי רכב, מכונאי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) , חשמלאי רכב רתכים וכד'. לגבי נהגים היה פתרון מוסדר מאחר ובכול בסיס הובלה היה בית ספר ללימוד נהיגה כך שאת מרבית כוח האדם בתחום הנהיגה הכשרנו באופן עצמאי. הכשרתם נעשתה ישירות לרכב כבד. ראוי לציין כי למרות שמדובר בבחורים צעירים בני שמונה עשרה, ולמרות שהוכשרו ישירות לנהיגת רכב כבד (מעל שמונה עשר טון מטען כולל), בכל הבדיקות שערכנו מעורבותם בתאונות דרכים הייתה נמוכה משמעותית מהממוצעים ב"שוק" האזרחי. מצב זה היה תוצאה של מערכי הכשרה מודרגים ומפוקחים הכוללים הכשרה מקצועית, מתן פרסים ותימרוץ לאותם החיילים המקפידים ועומדים בכללי הבטיחות  ומן הצד השני "יד קשה" וחוסר וויתור לחורגים מכללים אלו.

הבעיה הקשה התעוררה בכל הקשור לחיילים בעלי הכשרה מקצועית טכנית. בתחום זה הייתה התמודדות קשה יום יומית. לאחר עבודת מטה ובדיקה מעמיקה הגעתי למסקנה שלא ניתן למצוא פתרון מידי, אך מתחייבת פעילות אשר תיתן את הפתרון ולו בטווח הרחוק. תחילת הדרך, הרעיון היה לפתוח בית ספר תעשייתי אשר יכשיר ילדים במקצועות הרכב. מכונאי רכב וחשמלאי רכב (כיום מקצועות אלה שולבו ונוסף אליהם נושא האלקטרוניקה ומחשוב הרכב תחת השם אוטוטרוניקה). מימוש הרעיון חייב קשר וחסות של רשת בתי ספר מקצועיים, תאום ופיקוח של משרד העבודה (כיום משרד התמ"ת), ארגון צוות הוראה, ארגון כיתות לימוד ומעל הכול איתור ורישום תלמידים.

השנה היא 1986 כחודש לפני פתיחת שנת הלימודים. צעד ראשון חייב חיבור וקבלת חסות של רשת חינוך טכנולוגי. פניתי לרשת אורט אשר כבר בשיחה ראשונה הבהירה שאין לה עניין בפתיחת בית ספר מקצועי תעשייתי נוסף בבסיס של צה"ל. משם כיתתי רגלי לרשת החינוך המקצועי "עמל". פגישה ראשונה הייתה עם מנכ"ל הרשת מר דב לובלסקי. פגישה זו הניבה פגישה נוספת עם יו"ר רשת "עמל" מר אורי אגמי (ז"ל). בפגישה זו סוכם על שיתוף פעולה להקמת בית הספר בבסיס בן עמי (ליד העיר שוהם שהוקמה בשלב מאוחר יותר). במקביל ערכנו את כל התאומים הנדרשים וקיבלנו את ההיתרים הנדרשים מגורמי צה"ל.  צעד נוסף לקראת משנתקבל האור הירוק החל שלב המימוש. רשת "עמל" הקצתה, מנהל בית ספר מר יהושע ניב ומורה נוסף. כאן ראוי לציין את הסיוע והתמיכה של משרד העבודה מר יעקב הכט, מר שלמה שקד, מר שינה משה, מר אבי גינת וכן חברים נוספים. עזרה וסיוע מתקבל גם מעמותה אשר פעלה רבות בתחום בתי ספר תעשייתיים בצה"ל בראשות אלוף במילואים משה פלד ובעיקר חברי העמותה מר גרשון לוי ז"ל ומר נחמן ורד. עמותה התומכת בבתי ספר תעשייתיים בצה"ל. כאן המקום לציין כי בביקור שערכתי בבית הספר בינואר הבית ספר היה מוכן לקליטת תלמידים. חסרנו רק את החשוב מכל ואלו הם תלמידים. עמדנו מספר ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. היה ברור שלא נוכל לפרסם את בית הספר ולבצע רישום מוסדר עקב קוצר הזמן. בעיה נוספת הייתה שכל אמא רוצה שבנה ילמד בבית ספר שיש לו כבר מוניטין ותלמידים בוגרים. במצב זה  הברירה היחידה הייתה לאתר תלמידים שלא נקלטו או שכבר הספיקו להיפלט ממערכות חינוך אחרות. מיניתי קצין בדרגת רב סרן אשר עליו לאתר תלמידים פוטנציאליים אלו. לאחר מאמץ של כשבועיים אותרו עשרים ושלושה ילדים בערים רמלה ולוד שהיוו את הגרעין הראשוני של בית הספר.

מספר ימים מאוחר יותר אותרו חמישה עשר ילדים עולים חדשים מאתיופיה שעלו לארץ  מספר חודשים קודם לכן במבצע "משה". ילדים אלו שהו בפנימייה ביפו. סוכם עם מנהל הפנימייה שבמהלך היום הילדים ילמדו בבית הספר. כל התלמידים צוידו בבגדים צבאיים, וכן סופקו להם ארוחות במהלך יום הלימודים וכמובן הסעות לבית הספר וחזרה בסיומו של יום. במזל טוב ובשעה מוצלחת בית הספר צעד את צעדיו הראשונים. המקצוע העיקרי אותו החלו התלמידים ללמוד היה מכונאות הרכב תוך דגש על רכב כבד. שנה לאחר מכן החלו לימודים גם בתחום חשמל רכב. בשלב זה התחלנו בטיפול אינטנסיבי לאיתור תורם לצורך הקמת בית הספר. ראוי לציין את התרומה והמאמצים הרבים שהשקיע מר אורי אגמי ז"ל יו"ר רשת עמל לאיתור התורם. לאחר מספר חודשים אותר תורם מקנדה מר ריימונד מקס אשר בביקור בנו בארץ החליט לתרום מאות אלפי דולרים. בתאריך  5/11/1986  הונחה אבן הפינה להקמת בית הספר בנוכחות שר העבודה דאז.  בכספי התרומה נבנה מבנה דו קומתי אשר כלל את כיתות הלימוד העיוני. ראוי לציין כי בית ספר זה היה אחד הראשונים אשר כל הכיתות היו ממוזגות.

בית הספר החל להתפתח בצעדים איטיים, אך בטוחים בדומה 2014 יחד עם נכדתי קרני שמחתי לשמוע שהעמותה ובעיקר מר נחמן ורד תומכים בבית הספר בצורה אינטנסיבית גם לאחר כ-30 שנה. לצורך כיתות לימוד פונו חדרי המגורים של חיילים. במצב זה לתינוק המחל את צעדיו הראשונים. תפנית דרמתית החלה בתחילת שנות התשעים עת הייתה העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות (לשעבר) וכן גל שני של עליית יהודי אתיופיה במבצע שלמה בשלב זה (1991/1992) גדל מספר התלמידים בבית הספר עד לכדי כמאתיים שלושים ילדים. שינו דרמתי נוסף חל כתוצאה מהתפתחות טכנולוגית של הרכב וכניסת מערכות אלקטרוניקה ומחשוב בכלי הרכב החדשים. מצב זה הביא לשינוי תכניות הלימוד והתאמתן לטכנולוגיות החדשות הוספו מקצועות חדשים כגון אוטוטרוניקה, לוגיסטיקה ומחסן ממוחשב, וכן קליטת בנות בית הספר הפך לבית ספר משולב שבו לומדים בנים ובנות. בית הספר ממשיך בפעילותו גם כיום ולומדים בו 130 בנים ובנות. כמובן תנאי הלימוד שופרו והותאמו לעידן החדש כולל חדר כושר וכיתות לימוד מעשי משוכללות.

בינואר 2014 ביקרתי יחד עם סבא בבית הספר התרשמתי איך בית הספר התפתח כי ראיתי תמונות מראשית בית הספר וכיצד הוא נראה היום. למדתי שבית הספר לא כולל רק לימודי רכב אלה גם מעבר לכך, כמו כן ראיינתי את מנהל בית הספר ד"ר צבי אברמוביץ:

ראיון עם מנהל בית הספר ד"ר צבי אברמוביץ

במה שונה בית הספר מבתי ספר אחרים?

בית הספר הוא בית ספר מקצועי והדגש העיקרי הוא מקצוע בתוספת מקצועות כללים.

מי שרוצה להיות בבית ספר צריך משהו מיוחד?

קודם כל הוא צריך לרצות ללמוד בבית ספר מקצועי והוא צריך לרצות, ללמוד וצריך שתהיה לו מוטיבציה וטופסי התנהגות טובים.

מה לומדים בבית הספר?

בבית הספר לומדים אוטוטרוניקה שזה אומר מקצועות הרכב שכוללים חשמל ומכונאות, מיזוג אוויר אלקטרוניקה ובנוסף (מגמה) בעיקר לומדות בנות שהיא הנהלת חשבונות.

למה בית הספר ממוקם באזור צבאי?

בית הספר ממוקם באזור צבאי כי לפני 26 שנה היה מפקד באזור בצבא שהוא עמי עברון (סבא שלי) שהיה לו חזון להקים כאן (שוהם, בית ספר עמל בן עמי) בית ספר מקצועי שנותן פתרון לבעלי מקצוע שנדרשים לצבא וגם לעזור לנערים שלא הייתה להם מסגרת לימודים, באותו הזמן ומסגרת זו נתנה להם דחיפה גם לשנות את המציאות וגם לתעודות בהמשך.

האם לומדים עוד מקצעות חוץ ממקצועות רכב?

כמובן הם לומדים את כל מקצועות הליבה.

כמה שכבות יש?

יש ארבע שכבות מכתה ט- י"ב ובכל שכבה שתי כיתות ובכול כיתה יש בין 15- 20

מי בא לבית הספר ומתי?

לבית הספר מגיעים בבוקר בהסעות לומדים 7 שעות וחוזרים בצהרים לביתם מגיעים תלמידים מרמלה עד לוט מפתח תקווה, אראל, ראש העין ועוד… כל התלמידים בבית הספר מגיעים מהמועצה האזורית מודיעין.

 קישור לסרטון "לידתו של בית הספר"