מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, המסגרתה אני מתעדת את סבתי, מלכה אלבז לבית זנו. שמות הוריה של סבתא: אימא שמחה ואבא שלמה. היא נולדה בשנת 1933 בעיר גרדיה באלג'יריה, עלתה לישראל בשנת 1952.

ילדות

סבתא שלי, מלכה אלבז, למדה בבית הספר גרדיה באלג'יר, זהו בית ספר לבנות בלבד. בילדותה בית הספר היה מחולק לבנים ובנות אך עדיין היה מאוד מרווח. רוב הזמן הם למדו וכשהם לא למדו או עשו שיעורי בית, הם עסקו במלאכה למשל: סריגה ותפירה. סבתא שלי אהבה במיוחד לסרוג שמלות לעצמה ולחברותיה. סבתא שלי מספרת שהיו לה הרבה מאוד חברות בילדותה ועם חלקן היא עדיין בקשר. לאחר מחלמת העולם השניה סבתא שלי התמקדה באריגת שטיחים גדולים. סבתא סיפרה לי שבילדותה היא מאוד אהבה את האוכל שדודה שלה הייתה מכינה ודודה שלה אהבה את האוכל שלה, אז הן תמיד היו מתחלפות. סבתא שלי מאוד אהבה להזכיר את המילה "שובבה" שהזכירה לה את השטויות שהיא ואחותה היו עושות בילדותן.

בנוסף לכך סבתא שלי סיפרה לי סיפורים מאוד מעניינים, למשל: כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, סבתא שלי הייתה עוד ילדה בבית הספר. היא סיפרה לי שבזמן יום לימודים לקחו אותם לבתים. לא היה לה זמן לשחק, או לצחוק עם חברות, ברוב הזמן כולם היו עסוקים במלחמה והיה מאוד מסוכן לצאת מהבית.

סבתא שלי מזכירה לנו מאז ומתמיד את הביטוי: "עדיף להתקדם אפילו מילימטר קדימה העיקר אף פעם לא לעצור במקום".

הזוית האישית

נועה הנכדה המתעדת: במהלך התכנית סיפרתי על סבתא שלי וסיפורי הילדות שלה. בהחלט למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי, למשל: פרטים על הילדות שלה ואפילו על סיפור העלייה שלה. הגעתי אליה במהלך כמה שבתות באופן קבוע וביחד ישבנו ושוחחנו על חייה. היא סיפרה לי דברים רבים עליה ועל חייה אך החלטתי לדבר בסיפור זה רק על נושא הילדות שלה. היה לי מאוד מעניין לחקור ולגלות דברים חדשים על סבתא שלי. אני בהחלט מרגישה שיצא לי להכיר את סבתא שלי יותר טוב ומאוד מקווה שיצא לי לעשות עוד תכניות כאלו.