מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתי כרמלה מתחיל בתקופת המעברות, כאשר משפחתה ומשפחות נוספות שעלו מתימן ועברו כקבוצה את תהליך הקליטה.

בתחילה מיקמו את הקבוצה במחנה העולים בעתלית ולאחר מכן העבירו אותם למושב כסלון. משם הקבוצה התפצלה לכמה יישובים בארץ. חלקם נותרו בכסלון וחלקם עברו ליישב את הגליל. משפחתה של כרמלה, בהחלטתו של אביה, יחד עם עוד חמש משפחות, עברו לעמוקה בצפון, שם החלו לעבוד. אביה עבד בשדה ובנוסף היה  גם החלבן של היישוב. אמה הייתה עקרת בית.

בהמשך, החליטו המשפחות לעבור למושב בקוע ליד לטרון. שהיה סמוך לגבול. הם הצטרפו לקרובי משפחה ועולים מתימן שגרו ביישוב והתאכלסו בבתים ישנים שהיו במושב. גם שם עבד אביה בחקלאות ואמה הייתה עקרת בית.

מטרת ההתיישבות הייתה ליצור יישובים חקלאיים יצרניים בשיתוף הסוכנות היהודית, האגודה ובני המושב. הסוכנות היהודית סיפקה סוסים, מחרשות, שטחי אדמה, שתילים לגידול תוצרי חקלאות כגון: עגבניות, מלונים, אבטיחים, ענבים, חיטה וכו', כמו כן סיפקה הדרכה ולימוד בתחום החקלאות. כל בוקר בשעה 8:00 היו מגיעים המדריכים מטעם הסוכנות לביקור כדי ולבחון את הגידולים, להדריך ולשפר במידת הצורך.

לאחר זמן החליטו חלק מהמשפחות לעבור ליישב מקומות אחרים בארץ, כל אחת על פי רצונה. משפחתה של כרמלה החליטה להישאר במושב. כרמלה נולדה בבית החולים בצריפין וגדלה במושב מיום היוולדה 22.4.1955. לכרמלה היו אחים ואחיות, האח הבכור ציון נעלם ועד היום איננו יודעים מה גורלו, אח"כ נולדה מרגלית ז"ל, ואחריה טובה, סבתי נולדה אחרי טובה, אחר כך נולדו פנינה, ישראל ז"ל ואסיה הקטנה.

לאחר כמה שנים הסוכנות היהודית יחד עם האגודה החליטו לבנות בתים חדשים בבקוע וגם לולים לתרנגולות ובתי אימון לגידול אפרוחים ולחלקם לבני המושב, על מנת שיעבדו בענף הלולים. בחלוקת הבתים החדשים עברה משפחתה של כרמלה מביתה ליד המכולת, למקום מבודד יותר ומאתגר מבחינה גיאוגרפית. הבית היה בתחתית גבעה והגישה לבית הייתה אפשרית רק בעזרת גשר עד פתח הבית. כמו כן האדמה הייתה חלק מצלע גבעה ובעלת שיפוע חד, מה שהקשה על נגישות עיבוד האדמה בשונה ממרבית המשפחות שאדמתם הייתה אופקית.

הוריה ניהלו לול ובית אימון של אפרוחים וגם גידלו כבשים.

מסיפורי ילדותה של כרמלה סבתי, היא בילתה את מרבית זמנה כרועת צאן. היא התחילה את יומה בבית ספר דתי במושב הסמוך צלפון, בכיתת בנות שכללה כ – 40 תלמידות ולמדה עד השעה 14:00. כשחזרה מבית הספר נהגה לצאת למרעה הצאן, לפעמים לבד ולפעמים עם אחיותיה, ולהחליף את אביה כדי שיתפנה לעבודת החקלאות הנוספות במשק כגון; גיזום שיחי ענבים, טיפול בטפטפות, שתילה…

לפעמים סדר היום היה משתנה בהתאם למזג האוויר, בימים שהיה חמסין אביה היה קם מוקדם ומוציא את העדר של הכבשים למרעה ולאחר זמן מה הייתה כרמלה מחליפה אותו כדי שיאכל וישתה. בבקרים שהיה קר היו  מוציאים אותם למרעה קצת יותר מאוחר משעה 9:00 עד 10:00 ולכן כרמלה לפעמים הייתה מפספסת ימי לימוד בבית הספר. לפעמים היו ימים שהכבשים לא היו ממושמעות ואז היום שלה היה מתארך.

תפקיד נוסף שנכלל בסדר היום של כרמלה היה גם הבאת המצרכים הנדרשים לביתה. זה היה תפקיד מאוד קשה בגלל הדרך הארוכה כדי להגיע למקום הקניות והחזרה משם, ולשם כך נעזרו בסוס שקיבלו מטעם המדינה. הסוס שהם קיבלו היה מאוד פראי ופחד ממשאיות מה שגרם לה להגיע לביתה בזמן ארוך יותר ובסיכון מכיוון שהסוס היה מאבד שליטה. בלית ברירה לקח אביה את נטל הקניות מכיוון שהוא היה היחיד שהצליח להשתלט על הסוס.

בגיל 16 הכירה כרמלה את מרדכי שהגיע למושב עם משפחתו בגיל עשר. כשהייתה בת 19 התחתנו וגם קיבלו משק חקלאי מטעם הסוכנות, האגודה והמושב. למעשה קנו זכויות של אדם שעזב את המושב. נולדו להם רותם, כלנית, סביון, ניסן, סתוונית וענבר.

כרמלה נהגה לתפור להם תחפושות לקראת חג הפורים. פעם כרמלה תפרה לאמי, כלנית, תחפושת של רובין הוד, לרותם תפרה חלק מהתחפושת של אשת החיל וגם לסביון תפרה תחפושת של אינדיאני.

במנהגי המושב הייתה תחרות תחפושות בפורים. מוטי, מארגן התחרות היה מורה לילדים לחכות בביתם מחופשים. הוא ארגן צוות של חמישה בעלי טרקטורים מקושטים והיה עובר מבית לבית ואוסף את הילדים המחופשים למועדון שבו התקיימה התחרות. במועדון התקיים מופע לילדים עם מפעיל שהרקיד את הילדים והם היו מאושרים מאוד. לאחר מכן התקיימה תחרות התחפושות וילדיה של כרמלה תמיד השתוקקו לנצח עם התחפושות הנהדרות שתפרה להם.

תחביביה וגם עיסוקיה של סבתי כיום הם לטייל, גם באשדוד וגם מחוצה לה, להיפגש לעיתים קרובות עם חבריה וחברותיה שאיתם היא בקשר וגם את אחותה פנינה. היא אוהבת לקנות המון בגדים גם לעצמה וגם לבנותיה: רותם, כלנית, סיתי וענבר לראות טלנובלות, ו…לנקות.

ולבסוף, התחביב הכי חשוב בעיניי הוא לבקר את משפחותיהן של בנותיה.

הזוית האישית

מהתחלה חשבתי שהתהליך יהיה מעניין ואכן לא טעיתי, התהליך היה מעניין ואפילו די מצחיק. נהניתי מאוד עם סבתי במהלך התיעוד וגיליתי דברים שלא ידעתי עליה והשיחות גם קישרו בינינו. מזווית ראייתי המטרה של הקשר הרב דורי מאוד יפה והתהליך נהדר אף יותר.