מאגר סיפורי מורשת

שמי חסידה זילכה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי, יאיר, במסגרתה אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת.

קראו לי בשמי, חסידה, על שם סבתא של אימא שלי שעוברת מיידיש לעברית. נולדתי בישראל וגדלתי בשכונת קריית שלום בתל אביב. בעת הכרזת המדינה הייתי תינוקת – נולדתי בארץ. בבית היו שני חדרים עם מטבח ואמבטיה. בתור ילדים שיחקנו המון בחוץ. שמם של ההורים שלי הוא חנה ואריה ולאחותי קוראים מירה. אבא שלי היה בנאי ואימא מוכרת. מאכלי היום יום שלנו היו תפוחי אדמה, עוף עם מרק, דברי חלב ועוד.

בתור ילדה היו לי מספר חברות, אני לא זוכרת את השמות שלהן, יש לי יותר חברות מעכשיו. גרנו באותה שכונה, היינו קרובות. רוב הזמן היינו בחוץ בעיקר בגינה שם בילינו המון. שיחקנו הרבה בשדה, הרבה בטבע, מחבואים, שבע אבנים משחקים של פעם. אני נזכרת בזה וזה היה מאוד כיף. למדתי בבית הספר היסודי "גבעת השלום" שהיה בשכונה שלי, גרתי בדרום תל אביב בקריית שלום (חיים כהן השף גר באותה שכונה) בתיכון למדתי בעירוני ו' בתל אביב. למדנו גאוגרפיה היסטוריה חשבון ואנגלית.

בבית הספר יחסינו עם המורים היו יחסים של כבוד, מהול בקצת פחד, היה ריחוק. לא כמו היום. חוץ משתי מורות שאני זוכרת אותן עד היום כי הן היו מורות כמו אמהות לילדים. מאוד אהבנו אותן כל אחת מבחינה אחרת אפילו היינו הולכות לבקר אותן בבית.

בתקופת בית הספר היו מסיבות רבות, הייתי פריקית של מסיבות, פחות בקטע של תנועות נוער. לא הייתי יותר מדי בתנועות נוער, אבל הייתי בצופים ובמחנות העולים תקופה קצרה, לא כל כך התחברתי. לא היו יותר מדי טיולים לפי מה שאני זוכרת. המקצוע האהוב עליי היה היסטוריה, עד היום אני מתעניינת בהיסטוריה ומשתמשת בגוגל (יש לי ידע כללי מאוד רחב כתוצאה מזיכרון טוב). שנאתי מלאכה, היו רוקמים ולא התחברתי לזה, אימא שלי הייתה משלימה לי את השיעור הזה. את בת המצווה שלי חגגתי בבית, לא הכנו ולא למדו את פרשת השבוע.

מבחינת ממתקים ומאכלים אהובים – ממתקים היו במשורה, לא יותר מדי, מדי פעם היו אופים עוגות, היינו אוכלים מדי פעם שוקולד. לא הייתי אכלנית טובה, הייתי אכלנית גרועה, הייתי מאוד רזה, אהבתי את המאכלים של דודה שלי, מאכלים יהודיים של פעם. אימא לא הייתה בשלנית מי יודע מה. הייתי צריכה לקבל זריקת זירוז כדי לאכול, חשבו שיש לי שחפת, וזה היה מאוד מדאיג. והיום אני אוהבת הכל, אוכלת מעט אבל אוהבת אוכל.

הכרתי את בעלי בפגישה מקרית ברחוב בליל הסילבסטר. נולדו לנו שלושה ילדים, יש לנו חמישה נכדים, אין נינים. כל אחד בעיסוק אחר, כולם גרים בהרצליה. בשנות ה-20 שלי הייתי כבר נשואה עם שני ילדים. התחתנתי בסביבות גיל 17 וחצי. אחרי שנה אתי נולדה ואחרי שנה וחצי הבן השני נולד. שנות ה-20 לחיי היה עולם אחר, הראש שלי היה בענייני חיתולים, האכלות וכו'. באותה תקופה מאוד אהבתי את השירים של שנות ה-60 וזאת בעצם הייתה המוזיקה שהאזנתי אליה רוב הזמן. זמרים מאוד ידועים בזמנו – אלביס פרסלי, פול אנקה וכאלה. הריקודים הנפוצים של אותה תקופה היו פסדובלה, רומבה, סלואו. לא את הכל רקדתי, אבל זה מה שהיה. נהגתי לרקוד או במסיבות בבית עם חברים או כשהייתי יותר צעירה הלכנו לסוג של מועדונים. היינו יוצאים הרבה לבילוי במועדונים ומשחקים קלפים. אהבנו מאוד להיפגש קבוצות נשים לחוד וגברים לחוד ומשחקים משחקי קלפים- פוקר, רמי ועוד משחקים. באותה תקופה לא היה פלאפון, היה טלפון נייח. גרנו בקרבת מקום קבוצת החברים. אז היינו נפגשים בגינה עם הילדים ושם קבענו אחד עם השני. היינו יושבים לשתות קפה וככה היינו קובעים, קובעים פיזית ללא הטלפון.

חפצים מיוחדים שאני זוכרת כבעלי משמעות עבורי הם אוסף של מטבעות מכל מיני מקומות, זוג פמוטים מכסף שקיבלתי מסבתי לרגל חתונתי ואני שומרת עליהם עד היום, וגביע יין מכסף בעובר במשפחה.

הזוית האישית

יאיר הנכד המתעד: בתוכנית הקשר הרב דורי הרגשתי עם סבתא שמח, מופתע ממידע חדש שלא ידעתי עליה. שמחתי שהיא שיתפה אותי בזכרונות הילדות שלה.