מאגר סיפורי מורשת

שולי (שולה) לוי זיסמן נולדה בתאריך 26.5.1952 בחולון בישראל. בביתה דיברו לרוב עברית וקצת ערבית. אביה ואמה נולדו בחאלב שבסוריה, שם אביה הוא טוביה והוא עבד בחברת הובלות. שם אמה רינה והיא הייתה עקרת בית. שולי מספרת שמשפחתה הייתה משפחה שמחה, היה שפע בבית ולא חסר להם דבר.

שולי היא אלמנה, יש לה שלושה ילדים ושמונה נכדים שהיא מאוד אוהבת וכמובן שזה קשר הדדי, גם הם אוהבים אותה מאוד. שולי קרויה על שם סבתא שלה (שולה) ובעברית קיצרו אותו לשולי. היא מספרת שהיא יותר אוהבת את השם שולי כי הוא מרגיש לה יותר עכשווי, רענן, ושמח.

שולי מספרת שהיא חוותה ילדות מדהימה, היא גרה בשכונת שיכון ותיקים בחולון, בבית של שניים וחצי חדרים, הם הוסיפו שישה חדרים וחצר ענקית בגלל שזה היה בית קרקע. היא מספרת שהיא גרה בשכונה שבה כולם מכירים את כולם, היו לה הרבה חברים וחברות והם היו משחקים המון אחד עם השני במשחקים כיפים (שבע אבנים, שבעה מקלות, גוגואים, תופסת, מחניים, מחבואים, מונופול, סבלנות וכו), היו עורכים שיחות בלילה. היא מאחלת לנכדים שלה ילדות כמו שהייתה לה.

הם היו במשפחה ארבעה אחים, שני בנים ושתי בנות. משפחתה אהבה מאוד לטייל בארץ. הם חגגו את כל החגים יחד והיא אהבה ועדיין אוהבת מאוד לחגוג את חג הפסח. שולי מספרת שאחד הזכרונות המשמעותיים בחייה הוא כאשר היא חגגה בת מצווה, היא קיבלה אופניים בצבע ירקרק שלעולם לא תשכח, ואחיה רצה לנסוע לספר חיה עם האופניים שקיבלה שולי. לאחר כמה שעות שהאח לא חזר, הוא הגיע הביתה בוכה ומספר שאופניה של שולי נגנבו. כל השכונה חיפשה את האופניים אך הם לא מצאו – היא מאוד הצטערה, כי האופניים היו חדשים ואפילו עד היום היא מזכירה לאחיה את אותו מקרה.

לשולי היו הרבה חברות – מרים, חנה, דבורה, לבנה, מירי, ושרה. כולן גרו איתה בשכונה. הן אהבו ללכת לסרט כל שבוע ולשבת בלילה על הרצפה, לשוחח ולשתף בחוויות, אך כיום היא בקשר רק עם חנה. שולי מספרת שהקשר שלה עם חנה התחזק כאשר הבעלים של שתיהן חלו באלצייהמר , שתיהן אישפזו את הבעלים שלהן והתמודדו עם מקרה כה קשה וכך הקשר ביניהן התחזק.

המאכל האהוב על שולי הוא אוכל מעורב – טריפוליטאי, קוסקוס ומפרום, וגם אוכל חלאבי – אורז ושעועית. בעבר היא אכלה כמעט את הכל והיום היא אוהבת בעיקר אוכל סיני ואיטלקי. היא מספרת שהיא ואחיה היו הנכדים הראשונים מהצד של אימא שלה וכל שבת היו נוסעים לאור יהודה לראות משחק כדורסל, וכשהיו מגיעים הם היו אוספים מרמולה ופלים, סוכריות על מקל קוקוס.

בתקופת בית הספר שולה למדה בביה"ס ״גורדון״. הם למדו עברית, חשבון, מלאכה, תזונה ועוד… היו שתי מורות (בכיתה א' עד ד' המורה הייתה אלישבע ארשנזקי ובכיתה ה' – ח' למורה קראו שולה). היא מספרת שהיא זוכרת בעיקר שבאחת ההפסקות בבית הספר מישהו בשם דוד צוקר שם לה רגל והיא שברה את הרגל. היא הייתה ממוצעת בלימודים, ומצטיינת בהתעמלות, אהבה ללמוד והייתה מקובלת חברתית.

שולי לא שירתה בצבא כי היה עודף בנות והיא יכלה להשתחרר מכך בקלות. בנוסף, היא מספרת שהיה לה חבר קנאי מגיל 16-20 ובגללו היא לא הלכה לשרת בצבא ואחרי זה היא הצטערה מאוד. היא עבדה במשביר המרכזי והייתה מזכירה מנהל אדמיניסטרציה (לוגיסטיקה), עבדה בפרסום אתגר בבת ים (הוציאו את עיתון בת ים) ועבדה בחברה ״דקורטיב״ לייבוא רהיטים במשך 25 שנים.

כשהייתה ילדה שולי חלמה להיות ספורטאית מצטיינת, היא מספרת לנו שבתור ילדה היא מאוד אהבה ספורט והתעמלות, לקפוץ, לרוץ ולהתאמן ועד היום היא אוהבת את זה מאוד.

מאז שבעלה נפטר יותר קשה לה לחגוג בפסח כי בעלה נפטר ביום האחרון של חג הפסח. במשפחה הם מיישמים את כל המנהגים בכל חג, משפחה מסורתית, קידוש כל יום שישי וחוגגים את כל החגים. חוגגים את החגים באופן מסורתי. שולי אוהבת את חג סוכות ושבועות מאוד (בסיום יום הכיפורים בונים יתדות לבניית סוכה – כמנהג בבית הוריה). בשבועות במשפחתה היו מכינים אטריות וכיסונים עם גבינה. בפסח משפחתה הייתה מקפידה על מנהג הגעלה הכלים כלומר, בפסח היו מכניסים את כל כלי המתכת ומחטאים אותם לפני החג.

כשנישאה, לאחר הבית הגדול של ההורים שלה עברה לבית בבת ים בבית משותף והיא מתארת את החוויה כמו בכלוב בגלל הסוגרים של החלונות – הרגישה חנוקה ולקח לה זמן רב להתרגל לבית משותף, תמיד הייתה תחושה של סגר. שולה הכירה את בעלה כשהוא היה בוס של אחד הידידים הטובים שלה. היא הייתה מבקשת את החבר שלה בטלפון והבוס היה עונה לה. לפני שהוא העביר לה אותו הוא כל הזמן היה מדבר איתה. ההורים שלה לא הסכימו שהיא תמשיך להיות חברה של החבר הקודם שלה, לכן הבוס שמע שהם נפרדו והיא דחתה אותו הרבה, מכיוון שלא הייתה מוכנה רגשית, ולאחר תקופה די ארוכה שהיא דחתה אותו החליטה שהם נישאים – לאחר פחות משנה נישאו.

מסר ששולי רוצה להעביר לנו: ״הצרות באות מעצמן (לא שואלות לפני שהן מגיעות) את השמחות יש ליצר ואני יצרנית שמחות״.  שולה אומרת שהיא עושה מהלימון לימונדה.

שולי עם נכדיה

הזוית האישית

רותם ויולי: נהנינו מאוד לעבוד יחד עם שולי ולשמוע את הסיפורים המרתקים שלה על עצמה ועל המשפחה שלה. כל מפגש שולי פתחה בחיוך רחב שלא ירד לה מהפרצוף עד לסופו ובטוחות שגם אחרי. אנחנו בטוחות שנישאר בקשר עם שולי גם לאחר התכנית.

שולי זיסמן לומדת בכיתת ותיקים בתיכון "אילון" שם היא נפגשה עם התלמידות במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בהובלת תלמידי כיתה יא': מור לשץ, אריאל צדקה ונועה קוסטיקה. רותם ויולי ראיינו את שולי וכתבו את סיפורה.