מאגר סיפורי מורשת

סבתא לאה זרח מספרת לנכדתה חנה זרח,

משפחתי

שמי לאה זרח. נולדתי בשנת 1951, בעיר חדרה שבישראל, להוריי משה ורומיה יפת. היו לי שבעה אחים: בנימין, בת שבע, רחל, נפתלי, ציון, נחמה ואברהם. אימא שלי הייתה עקרת בית, ואבא שלי היה פרדסן. הם היו הורים שעשו הכול למען ילדיהם. אהבה, והכנסת אורחים היו המידות שאפיינו את הוריי. אבא ואימא שלי היו דתיים. אימא הלכה עם מטפחת ואבא עם כובע וכיפה סרוגה.

לאחר נישואיי בשנת 1974 השתנה שם משפחתי מיפת לזרח. כיום יש לי 11 נכדים ואני סבתא של חנה.

שנות ילדותי

בילדותי גרתי ביישוב פרדסיה, שבשרון. ראשוני המתיישבים היו עולים מתימן. גרנו בבית קטן, של שניים וחצי חדרים, היה לנו מטבחון קטן, שם בישלנו. התקלחנו במקלחת קטנה ופשוטה, כיבסנו תקופה מסוימת ביד. עד שהוריי רכשו מכונת כביסה. העמדנו דוד כביסה על פרימוס לאחר הרתחה של סדינים ובעיקר חיתולים הכביסה יצאה לבנה כשלג.

בילדותי (וגם לאחר מכן), הייתי ילדה טובה, ממושמעת, מסודרת ונקייה. השיער שלי היה אסוף בקוקו. בתור תחביב, מאוד אהבתי לשמוע את סיפוריי המבוגרים שבכפר. על עלייתם ארצה מתימן והשתלבותם בארץ. אוכל מיוחד שאהבתי לא זכור, לי אך בוודאי אהבתי מיני מתיקה.

שכנותיי בכפר פרדסיה היו גם חברותיי. אהבנו לבקר אחת אצל השנייה, לדבר ולשחק ביחד. או שהיינו מתאספות כמה בנות  ביחד מחוץ לבית. רוב הזמן שיחקתי עם החברות ברחוב משחקי חברה כמו: תופסת, מחבואים, קלאס, חמש אבנים וגוגואים, כמעט שלא היו לנו משחקים קנויים.

שם בי"ס שבו למדתי בילדותי היה 'ישורון' ממ"ד פרדסיה. היו לנו מגוון מקצועות כמו: חשבון, תורה, דינים, זימרה, מולדת, דקדוק ולשון. אמנם, לא אהבתי אנגלית והתקשיתי בחשבון, אך אהבתי את שאר המקצועות האחרים תנ"ך עברית, מולדת ועוד. היו שעורי בית ומבחנים. תעודות קיבלנו שלוש פעמים בשנה, בכל שליש שנה. קיבלנו אותם בכבוד גדול, ומי שהצליח, היה גאה מאוד להראות לכולם. מטעם בית הספר היו לנו גם טיולים מעניינים. עד היום זכורים לי מספר מורים במיוחד את אסי גיספאן, המורה בכיתה א'.

עיסוקיי

מקום העבודה הראשון שלי היה במשרד של עו"ד, שם עבדתי כפקידה. אחר כך התגייסתי לצה"ל, ואז עבדתי תקופה קצרה בתור כוח עזר בבית חולים לחולי נפש, שנמצא על יד הבית. לאחר מכן, עבדתי בתעשייה האווירית בתור מזכירת כוח אדם, (עד להולדת בני הבכור).

לאחר נישואיי, במושב צור משה, היה לנו משק עזר ללולים ופרדס ועבדתי קצת במשק. הייתי עובדת חרוצה, וכמעט שלא קרה שאיחרתי לעבודה. אילו יכולתי היום לבחור מקצוע, הייתי בוחרת עבודה סוציאלית או משהו דומה בתחום הפסיכולוגיה.

חגים ומנהגים

החגים האהובים עליי הם כל חגי תשרי, פסח ופורים. לכל חג יש את המאכלים והמנהגים שלו. למשל בפסח, מתכנסים כל המשפחות לארוחת ערב חגיגית, שמכילה כל מני מאכלים מכל מיני עדות. געפילטע פיש לצד מרק תימני, צימעס לצד מסוקי תוניסאי.

חגיגות יום הולדת כמעט ולא חגגנו ואם כן, מאוד ביתי וצנוע בחיק המשפחה. מנהגים יהודיים שחגגנו בביתנו: נרות, קידוש, ובחגים כל הברכות, מצות, יין, בראש השנה אכלנו תפוח עם דבש, בסוכות בנינו סוכה ובירכנו על הלולב. הקשר שלי עם חב"ד נוצר בעקבות בני ניצן שהיה בישיבה בברוקלין ונסענו לציון שלי הרבי.

הקמת משפחה

את סבא הכרתי על ידי חברים משותפים. נישאנו בשנת 1974 כשהייתי בת 23. החתונה התקיימה בנתניה באולמי ויצו. לאחר נישואיי השתנה שם משפחתי מיפת לזרח. הייתי בת 25 כשנולד בני בכורי (גיא), לאחר שנתיים וחצי נולדה בתי (לירון), ולאחר כשש שנים נולד בן הזקונים שלי (ניצן).

כיום יש לי ב"ה אחד עשר נכדים, ואני סבתא של חנה. אין כמעט יום שאנחנו לא נפגשים. או שהם באים אלינו או שאנו באים אליהם. בדרך כלל יש משחקים וארוחות, לפעמים גם טיולים וביקורים במשפחה.

ניצן, (אבא של חנה) היה ילד מוכשר, מפונק, רב מעללים וחכם. בנוסף לכך כשהתבגר, טס לעזור לשליח חב"ד באוסטרליה וניצל ממוות מידי טרוריסטים.

הזוית האישית

הנכדה חנה: תודה לך סבתא, נהניתי מאוד להקשיב לסיפורך, מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.