מאגר סיפורי מורשת

שמי רומי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי, דוד קיציו. יחד, אנו מביאים סיפור מחייו של סבא ומתעדים אותו במאגר המורשת של התכנית.

שם סבי הוא דוד קיציו. סבי נולד ביום 20 ליולי בשנת 1933 בעיר ריאזאן שברוסיה. שמות הוריו הם לנה רובינסקי ושלמה קיציו, שניהם באו מאוקראינה. הוריו גרו במעון לקציני צבא מפני שאביו היה קצין בצבא האדום של רוסיה. בקיץ של 1934 אביו השתחרר מהצבא האדום והם עברו לעיר קירובוגרד שבאוקראינה. הם עברו לשם מפני שסביו וסבתו מצד אמו כבר גרו שם וקנו שם דירה בבית דו-משפחתי.

בתחילת מאי 1938 נולד לסבא אח קטן ושמו מאריק. בשנת 1939 החלה מלחמה נגד פינלנד. לפני המלחמה, מדינתו של סבי הייתה מאוד עשירה אך בעקבות המלחמה הייתה בצורת קשה ומצוקת מזון, חילקו להם תלושים למימון הלחם. התלושים הספיקו רק ללחם פשוט, ולא היה להם לחם חיטה.

בשנת 1941 ביום ה- 22 ליוני בשעה ארבע לפנות בוקר, הנאצים החלו להפציץ את העיר קייב שבאוקראינה ועוד כמה ערים אחרות שהיו באזור. באחת מן הערים האלו סבי ומשפחתו ביקרו את סבא וסבתא שלהם, אך הם היו חייבים לחזור הביתה, ככה החל הפינוי הראשון שלהם. לאחר כמה ימים הנאצים החלו לתקוף את עיר המגורים שלהם, ושם כבר החל הפינוי השני שלהם. האנשים חיכו בתחנת הרכבת על מנת לעזוב את העיר והנאצים הפגיזו בתחנת הרכבת, ולכן הרכבת לא הצליחה לצאת משם.

בזמן ההפצצות האנשים הסתתרו במקלטים של תחנת הרכבת. ערב אחד סבי יצא עם סבו מהרכבת להתפנות ונשמעה אזעקה. הם נשארו בשירותים זמן מה ותחושת בטן גרמה להם לצאת החוצה ולכן הם גם ניצלו. אמרו ברמקולים שהרכבת יוצאת ואימא שלו כבר החלה לחפש אותם. הרכבת החלה לזוז והם רצו אחריה. תוך כדי נסיעה והם קפצו על הקרונות, זה קרה שעתיים לפני כניסתם של הנאצים לקירובוגרד. במהלך נסיעתם מסוקים הפציצו וירו ברכבת בטיסה נמוכה, אמו ניסתה להגן על ילדיה באמצעות שלוש כריות שהיו להם. באחת מן ההפצצות שוטר אחד לקח אקדח ופשוט ירה לכיוון המטוס. להפתעתם של הנוסעים, המטוס החל לעלות באש והתרסק ליד הרכבת. מרוב שמחה האנשים חיבקו ונישקו את השוטר.

באביב 1944 סבי ומשפחתו החלו את הארגונים על מנת לחזור הביתה לקירובוגרד, כי הצבא האדום כבר פינה את העיר מנאצים. העיר בשלב הזה הייתה הרוסה לגמרי. במאי 1944 הם כבר חזרו לקירובוגרד וכך גם הסתיים הפינוי שלהם. הבית שלהם היה הרוס ולכן הם נשארו לגור במקלט של הבנק, שם עבדה אמו. סבי מצא דרך לצאת מן המקלט ויצא לטייל בעיר, שם הוא ראה ילדים שהולכים לבית הספר והחל ללכת בעקבותיהם. הוא נכנס לכיתה וביקש מהמורה להתחיל ללמוד, והמורה אישרה לו להצטרף לכיתה. באותה תקופה לא היו להם ספרים ודפים, אז המורה נתנה להם לכתוב על שוליים של עיתונים. הילדים בכיתה היו בגילאים שונים מפני שלא כולם הצליחו ללמוד בעת המלחמה.

ב-9 למאי בשנת 1945 משפחתו של סבי התעוררה בגלל רעש של יריות באוויר והם הבינו שיורים בכיכר המרכזית בעיר – מה שהיה סמל לניצחון במלחמה!

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר מקיף טשרניחובסקי, נתניה, התשפ"ב, 2022, בהנחיית המורה המובילה לודמילה לפין.