מאגר סיפורי מורשת

שמי דוריס לוטטי והשנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי אלה עוזר. נולדתי בשנת 1945 בשיקגו שבארה"ב. גדלתי בשכונה בשם אוסטין. שם נעוריי היה דמונד. להוריי ז"ל קראו רוברט ואלינור. יש לי אח אחד ואני הבכורה מבינינו.

כילדה, אהבתי מאוד לאכול גלידה ופסטה ולשחק בקלאס. וגם אהבתי מאוד ללמוד ספרות. כשהיינו ילדים, כל קיץ היינו נוסעים, קבוצה של משפחות, שההורים בה היו חברים טובים, לבלות את הקיץ על יד האגם. היינו נוסעים אימהות וילדים. האבות שלנו היו נשארים בבית כדי לעבוד והיו מצטרפים אלינו בסופי שבוע.

בתיכון למדתי בבית ספר תיכון בשכונת אוונסטון – זה בית ספר ענק, כמו שרואים בסדרות טלויזיה אמריקאיות, עם מגרשי ספורט ענקיים מאחורה, מספר כניסות לבית הספר והמון המון תלמידים. בזמן התיכון, הצטרפתי לתנועת הנוער בני ברית (Bnei Brith youth organization).שהיא תנועה של ילדים יהודים בגיל תיכון. עם הקבוצה הזאת הגעתי לראשונה בגיל 16 לישראל.

אחרי שסיימתי את התיכון, למדתי עבודה סוציאלית באוניברסיטה. האוניברסיטה רחוקה שמונה שעות נסיעה מהבית של ההורים שלי, וכל פעם כשחזרתי לביקור – נהגתי את כל הדרך.

בשנת 1970, אחרי שסיימתי ללמוד, עליתי לארץ לבד והלכתי ללמוד עברית ב"אולפן עציון" שבירושלים. האולפן הוא מסגרת לימוד משותפת של השפה העברית. באולפן פגשתי אנשים מכל מיני מדינות אבל כמובן שבעיקר התחברתי לעולות שהגיעו מארצות הברית. גרנו ביחד, היינו מבשלות יחד וחוגגות חגים (יהודים ואמריקאים) ביחד. ברברה, אחת החברות שהכרתי באולפן היא החברה הטובה ביותר שלי עד היום.

גם בארץ עבדתי כעובדת סוציאלית במסגרות שונות ובתחומים שונים.

הכרתי את בעלי אפי (אפרים) בכנס של עובדים סוציאליים. בשנת 1973 התחתנו. כיום אני אימא לשלושה ילדים וסבתא לעשרה נכדים. אני מאוד אוהבת לבלות עם המשפחה שלי.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: נהינתי מאוד לדעת וללמוד על ילדותה של סבתא, אני מאחלת לסבתא שתמשיך לעשות מה שהיא אוהבת ולבלות יחד איתה.