מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה ומשמעותו של שמי הוא שמחה.

נולדתי במרוקו בשנת  1942 עליתי לארץ בשנת 1956. לאבי קראו רפאל, לאימי מסעודה ולאחים שלי:

עמרם 72 חנה 68 ציון 65 תמר 62 מזל 58 מרים 50 והרבה דודים ודודות.

היינו משפחה גדולה ושמחה. אבא שלי היה מנהל מפעל נעלים ואמא שלי עקרת בית. במרוקו למדתי

בבית ספר יהודי עממי, אליאנס והלימודים בו התנהלו בשפה הצרפתית. אהבתי מאוד ללמוד חשבון.

בחופשות הקיץ, הלכנו לקייטנה, מחוץ לעיר, שנמשכה חודש ימים וכללה ארוחות בריאות, ים וטיולים אל מוץ לעיר.

שם הכרנו ילדים מבתי-ספר אחרים גם ילדים רזים שהיו זקוקים לקייטנת בריאות זו וגם ילדים יתומים יהודים

שלמדו במנזר. לקראת סיום הקייטנה הייתה מסיבה נפלאה.

יום אחד, ההורים שלי שמעו שמפסיקים את העלייה לארץ. הם חששו שהם לא יספיקו לעלות ומתוך אהבתם

הרבה לארץ, עזבו הכול במרוקו ועלו לארץ. ביקשנו לגור בירושלים וקיבלנו בית במעברה-קסטל.

מעברת הקסטל, הוקמה ב 1951 על רכס הגבעות בו שכן הכפר הערבי הנטוש אל-קסטל ליד ירושלים

"בשנת 1951 הוקמה מעברת עולים – "מעברת הקסטל", באזור הקסטל מדרום לכביש ירושלים-תל אביב.

המעברה ובה כ-400 צריפי-פח, קלטה עולים מכורדיסטן ועיראק שהגיעו במבצע עזרא ונחמיה. כשנה לאחר

קליטתם הוקמו מבני קבע …. רוב שוכני המעברה עברו למבני הקבע, שהיו ליישוב בעל אופי כפרי ….

ב-1956 הסתיימה הכשרת השטח ממערב למעברה, ואליו עברו העולים ממרוקו ומאיראן וכל שאר המשפחות מעיראק וכורדיסטן שנותרו בצריפי המעברה. הצריפים פורקו ובמקומם הוקמו מבני ציבור ….באותה השנה, ב-1956 הוקם היישוב "מבשרת-ירושלים" מעברו הצפוני של כביש ירושלים-תל אביב ואוכלס על ידי עולים יוצאי צפון אפריקה. גם יישוב זה תוכנן כיישוב בעלי אופי כפרי עם בתים בני קומה אחת ומשק עזר ליד בתיו."

צריפי המעברה נותרו על מקומם, ועד אמצע שנות ה-50 שוכנו בהם עולים שהגיעו ממרוקו ומאיראן.

גרנו בצריף מפח, שבע נפשות, בחורף ירד שלג כבד והיה קר מאוד.

היינו מאושרים מאוד למרות המעט שהיה: אוכל, שמיכות דקות שלא חיממו אבל אהבתנו הרבה חיממה מאוד.