מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של סבא שמיר בטבעון

אבא של סבא בחצר ביתם
סבא שמיר כיום
סיפור ילדות של משפחת עפרוני

שמי עומר עפרוני, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורו של סבי שמיר עפרוני.

סבא שמיר מספר:

"נולדתי בשנת 1948 ב-10 למאי בישראל, בעיר חיפה. ב-14 למאי הוכרזה מדינת ישראל. הייתה לי ילדות נעימה ומאושרת. אני זוכר שגרנו בטבעון והיה לנו גן גדול, שהיה במורד של ההר וכל פעם היה צריך לרדת לטפל בעצים.

אבא שלי היה עובד באמצע השבוע ובסוף שבוע הוא הלך לטפל בגן. הוא התחיל לטפל בגן בבוקר וסיים בערב. זה היה כל כך קשה לעשות את זה. הבית שלנו היה על ראש ההר. בעיקר בחורף הינו יוצאים לטייל ולקטוף. פעם היה מותר לקטוף. קטפנו רקפות כלניות ונרקיסים.

אהבתי בילדותי לאכול חומוס. לא חומוס שקונים בחנויות, חומוס שעושים אותו לבד עם שמן ועוד מרכיבים. אבא שלי היה עושה חומוס בבית והיה לי טעים.

התכנסות משפחתית בחנוכה ובפסח

אני רוצה לספר על מסורת שהייתה נהוגה בבית של סבא שלי. סבא שלי היה נגר, מהנגרים הראשונים בארץ ישראל. הייתה לנו מסורת מאוד גדולה – היו לסבא שלי ארבעה ילדים והיו לו שמונה נכדים. לכל ילד היו שני ילדים. היו לסבא שלי מפגשים, בכל שנה – שני מועדים. אני גרתי בטבעון וגם סבא. לא כולם גרו בטבעון – חלק גרו בגבעתיים וחלק גרו בטבעון. שני המועדים היו בחג חנוכה ובפסח. הינו כל המשפחה מתכנסים בטבעון.

 בילדותי עם אבי, סבא רבא של עומר

תמונה 1

בחנוכה סבא שלי, שקראו לו סבא צבי, היה עושה חנוכיה מיוחדת לכל הנכדים. חנוכיה עם כל מיני זרועות. היו לחנוכיה שמונה זרועות והדלקת החנוכיה הייתה משותפת. כל הנכדים עמדו מסביב לחנוכיה וכל אחד הדליק את הזרוע שלו.

אנחנו גרנו בטבעון ברחוב השושנים. אימא שלי ודוד שלי היו אחים תאומים. אז שושנים 48 ושושנים 46 היו בתים תאומים, אחד בדיוק כמו השני. אחד של אימא שלי והשני של דוד שלי. גם ההורים היו תאומים וגם הבתים. אנחנו גרנו בשושנים 48. לאבא שלי קראו מאיר ולאימא שלי קראו ירדנה. בשושנים 46 גר דוד יחזקאל, בשושנים 38 גר סבא צבי ובשושנים 39 גר דוד שלום. אז שלוש משפחות גרו בטבעון ואחת בגבעתיים.

אחד הדברים היפים היו, שהייתי חוזר מהגן, אבא ואימא שלי עבדו. אבל סבא צבי וסבתא שרה היו בפנסיה, הם לא עבדו ואני באתי אליהם לאכול צהריים. פעם היה נהוג שאני כל יום חוזר אליהם לאכול צהריים. אז הייתי הולך אליהם לאכול צהריים. הם היו אומרים לי: "עכשיו תלך הביתה ותחכה לאבא ואימא שלך". זה היה קרוב. אבל באמת לא הלכתי ישר. הלכתי קודם לבית של דודה טובה, שזה אשתו של דוד שלום והם שאלו אותי: "אכלת כבר?" ואמרתי: "עוד לא". כך יצא שאכלתי גם אצלם ארוחת צהריים. אחר כך הלכתי לבית של דוד יחזקאל, אז אשתו רחל שאלה אותי: "אכלת כבר?" ואמרתי: "לא". אז היא נתנה לי גם ארוחת צהריים. ואימא שלי תמיד הייתה משאירה לי אוכל. אז הייתי אוכל גם את האוכל שלה. וזה לא קרה פעם אחת זה היה הרבה פעמים.

הזוית האישית

עומר עפרוני: היה לי כיף לקיים את הריאיון והעבודה עם סבא. למדתי הרבה דברים בסיפור. מאוד אהבתי את החלק שסבא סיפר שהוא הלך לכל המשפחה לאכול ארוחת צהריים. מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים.

מילון

נגרות
נגרות היא מקצוע עיבוד עץ ומוצריו לכדי מוצרים לתועלת האדם: רהיטים, כלים, פיגומים, בתים וכדומה. העבודות נעשות בעזרת כלי עבודה כמו פטיש, מסור, אזמל ומקצועה. אדם העוסק בנגרות נקרא נגר. נגרות בתקופת ימי הביניים ותקופת הרנסאנס הייתה מקצוע נבחר בעל חשיבות רבה שדרש כוח גופני וידיים חזקות ומפותחות לחיתוך העץ ולעיבודו. כיום מבוצעות רוב המלאכות בנגריה על ידי מכונות חשמליות, והעיסוק בנגרות מסורתית עבר להיות נחלת האמנים והחובבים.

קריית טבעון
קִרְיַית טִבְעוֹן היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. המועצה מתפרשת על פני שרשרת גבעות בגבול עמק יזרעאל, עמק זבולון והגליל התחתון, כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה ו-5 ק"מ צפונית ליקנעם עילית. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958. שם המועצה הוא חיבור של שמות היישובים קריית עמל יחד עם טבעון, שאוחדו לרשות אחת. מקור השם "טבעון" הוא העיירה התלמודית טבעין, אשר שכנה בסמוך ליישוב, ונודעה בזכות החכמים הרבים שישבו בה. כביש חיפה-נצרת (כביש 75) חוצה את קריית טבעון; בצפונו טבעון (לשעבר), ובדרומו קריית עמל, אלרואי וקריית חרושת (לשעבר). גבולות קריית טבעון: במערב – קיבוץ שער העמקים וכביש ג'למי-מגידו; בדרום – שדות העמק ומושב כפר יהושע; במזרח – קיבוץ אלונים והמושב שדה יעקב; בצפון – היישובים בסמת טבעון ונופית. בתחום קריית טבעון נמצא הגן הלאומי ואתר המורשת העולמי בית שערים, מושב הסנהדרין ומקום קבורתו של רבי יהודה הנשיא, וכן פסלו של אלכסנדר זייד, שהתגורר במקום עם משפחתו ונרצח בסמוך אליו.

ציטוטים

”אכלת כבר “

הקשר הרב דורי