מאגר סיפורי מורשת

שמי אסיה זרבאילוב, נולדתי ב1961 בבאקו בירת אזרבייג'ן.

חייתי בחבל ארץ הקווקז שבמדינת אזרבייג'ן,  בשכנות עם המוסלמים, והיו לנו חיים טובים ומלאים. היינו עשרה ילדים, חייתי חיי כפר על כל המשתמע מכך עם הרבה חופש, שטחים ירוקים ואוויר הרים צלול, חיינו ברווחה גדולה מאוד, ולמרות זאת לא הייתה ציביליזציה בכפר. היה חשמל אבל מים לא היו,. לטובת מים היינו צריכים לצאת ולשאוב מים מהבאר, זה דרש מאתנו הליכה ממושכת ברגל במשך חצי שעה לכל כיוון. היינו הולכות אני ואחותי הגדולה, שם גם היינו שוטפות כלים, ומכבסות את הבגדים.

אבא שלי היה נגר מפורסם, אימי הייתי אורגת שטיחים בבית, היא הייתה מוכרת ללקוחות שהיו מבצעים הזמנה מראש,  ותוך כדי כך מטפלת בילדים הקטנים. לכל אחד מאתנו היה תפקיד משמעותי בבית, אחד היה שוטף כלים, ואחד היה מטפל בילדים הקטנים.

תפקידי היה לטפל בעדר הכבשים הקטן, שהיה שייך לבני משפחתי. הייתי מוציאה את הכבשים למרעה קטן, הן היו אוכלות ונמצאות כל היום במרעה. בערב הייתי אחראית להחזיר אותן בחזרה לדיר קטן, מאחורי הבית. בין היתר היינו מגדלים פירות וירקות למאכל, וכשהם בשלו, הייתי לוקחת דלי קטן וקוטפת שעועית וירקות אחרים עבור התבשיל היומי.

בשנת 1978 עלינו ארצה כולנו. ופה גם הכרתי את בעלי, סבא של איתי, למען האמת פגשתי אותו פעם אחת בקווקז. בדרכי לבית הספר ראיתי בחור צעיר בהיר ומנומש, אבל לא אמרנו שלום אחד לשנייה ולא שוחחנו, עד שהגענו לארץ. בשנת 1982 התחתנו בחתונה צנועה בבניין של ההורים, את תמונות החתונה צלמנו בגנים הבהאים בחיפה. החתונה הייתה שמחה וחגגנו ביחד עם קרובי משפחה מכל הארץ, נהנינו ורקדנו עד אור הבוקר. בשנת 1985 ילדתי את בתי בכורתי, אמא של איתי ואחריה ילדתי עוד חמישה ילדים מקסימים יאיר, שחר, עופר, דניאל ועמית בת הזקונים.

כשהגעתי לארץ למדתי באולפן לעברית במהלך שנה שלמה, ולאחר מכן גם הוצאתי תואר בהוראה, באוניברסיטת חיפה. עבדתי כמה שנים טובות כגננת לגיל הרך, עד שניהול הבית והקריירה היו תובעניים מידי עבורי, ופרשתי לטובת חיי האימהות. היום כשכבר הגעתי לגיל הפנסיה אני עקרת בית, ושמחה על ההחלטה שלקחתי אז.

הזווית האישית

איתי: אני מאוד נהנתי לשמוע את סיפור הילדות של סבתי.

אסיה: אני מאוד נהנתי לספר לנכד שלי את סיפור הילדות שלי, והוא מאוד נהנה לשמוע את הסיפור.