מאגר סיפורי מורשת

שמי עופרה בריל, נולדתי בשנת 1940, בישראל- בקיבוץ עין השופט.

גרנו בבית קומתיים, ומשפחתי התגוררה בחדר האחרון בקומה העליונה. היו לנו רק מיטה וארון, אפילו שירותים ומקלחות לא היו לנו בבית, ונאלצנו להתקלח במקלחת ציבורית שהייתה שייכת לכל הקיבוץ.

בקיבוץ הייתה לינה משותפת, שהתבססה על עקרון החינוך המשותף שהיה נהוג בקיבוצים, כל הילדים מאותה שכבת גיל ישנו, אכלו ולמדו באותו המקום, ורק אחר הצהריים, היה לכל ילד זמן משותף ומוגבל עם הוריו. הרקע ללינה מסוג זה, היו תנאי חיים קשים, וצורך של הורים למצוא פתרונות מעשיים ללילה בעבור ילדיהם, כדי שיוכלו להתפנות לפעולות חלוציות. רק בשנות השמונים עברו ללינה משפחתית. כמו כן, בקיבוץ נהוג שכל נער עובד בקיבוץ ותורם את חלקו, אני עבדתי בדיר הצאן, בבתי הילדים ובמפעל המשנקים.

בילדותי, למדתי בבית ספר עין השופט, שהיה בתוך קיבוץ עין השופט, כיום הוא בית ספר "עומרים" ובתיכון עלינו למוסד "הריי אפרים", שהוקם בשנת 1950. הרי אפרים היה מוסד חינוכי של השומר הצעיר. מ-2003 ידוע בשמו חברת הנעורים רעות, כאשר בשם "הרי אפרים" נעשה שימוש רק כדי לציין את הקן השומרי (קן השומר הצעיר שמופרד מן המוסד).הרי אפרים עלה על הקרקע ב-1 באוקטובר 1950. הקימו אותו שלושה מקיבוצי ההר של השומר הצעיר במועצה אזורית מגידו: רמת השופט, דליה ועין השופט. בשנת 1962 הצטרף גם קיבוץ רמות מנשה. המקום התנהל שנים רבות בדגם של מוסד חינוכי קלאסי עם דגש על חינוך ערכי ואוטונמיה גדולה לחברת הנעורים. משנות ה-80 ואילך החלו להתקיים במוסד גם בחינות בגרות. בשנת 1996 החליטו יישובי המועצה האזורית מגידו על איחודם של המוסדות "הרי אפרים" ו"שומריה" והקמת בית ספר אזורי משותף- בי"ס מגידו. בית הספר החדש, בעל האוריינטציה האינדיבידואלית וההישגית, נבנה על חצי משטח הקמפוס של "הרי אפרים" ההיסטורי והועבר לידי המועצה.(ויקיפדיה)

בזמן הפנאי שיחקנו במשחקים כגון: מחניים וכדרים באים. בנוסף, מאוד אהבנו  משחק בשם "שבויים", משחק שבו היו שתי קבוצות, אחת מול השנייה, ושולחים ילד שיפרוץ את הידיים של הקבוצה השנייה,  ואם הוא לא מצליח לפרוץ הוא שבוי. עם חלק מחברות ילדותי אני עד היום בקשר טוב.

עוד דבר שאהבתי בילדותי, הוא לשמוע שירים של זמרים ישראליים כגון: עוזי מאירי ושושנה דמארי, ואהבתי מאוד לאכול קרמבו, ולחם טרי מהמאפייה של הקיבוץ.

חגיגות

חגגנו את החגים בקיבוץ,  בחג הפסח וחג נוסף שהיה באחד במאי – היינו הולכים לתהלוכה בחיפה, בל"ג בעומר היינו יוצאים לעשות מחנה, וביום העצמאות היו מדורות וכל מיני מפקדי אש. את ימי ההולדת שלי לא כל כך חגגתי, כי לא היה כסף לקנות דברים ליום הולדת.

הזווית האישית

טל הנכד: היה לי מאוד מעניין ומרגש לשמוע על חייה של סבתא. אני מאוד שמח ומודה, על כך שיצא לי לשמוע את סיפורה וכיצד גדלה בקיבוץ.