מאגר סיפורי מורשת

רחש הגלים, ריח הים והחול מזכירים לי את ימי ילדותי שטופי השמש, החול והים. 

 

שמי איריס ליזרוביץ, ונולדתי וגדלתי בשכונת נווה עמל בהרצליה שנמצאת במרכז הארץ, בה יש חופי ים מרהיבים. בעיקר אהבתי את חוף השרון וחוף זבולון, בהם ביליתי את שנות ילדותי עם הורי ואחי. בבגרותי ביליתי שם עם ילדי וכעת אני מבלה גם עם נכדיי. 

זכור לי שבחופשות הקיץ ובשבתות רצנו בים וקפצנו בגלים מהבוקר עד שעות בין הערביים. מכונית לא הייתה לנו והבית היה מרוחק מהים, אבל לא התעצלנו ונעזרנו בהסעות. לפעמים גם הלכנו ברגל מפני שזו הייתה חוויה בפני עצמה. 

בימי חול נדחקנו כל המשפחה באוטובוסים גדולים שהסיעו אותנו לחוף הים. בשבתות עמדנו בתור וחיכינו למשאיות גדולות שהסיעו אותנו לים. עלינו על המשאית, ישבנו מאחור על ספסלי עץ וכל הדרך קפצנו על כבישים לא סלולים, חולות וכורכר. הנסיעה כל הדרך עברה עלינו בהרבה צחוקים, שירה ושמחה בלב. 

 

חוף השרון בילדותי היה חוף גדול ורחב עם זיכרונות לרוב. 

 

זוכרת אני את מוכרת הבייגלה שצעדה מחוף לחוף עם מקל עמוס בבייגלה עגול וטרי וקראה בקול "בייגלה טרי טרי", את מוכר הארטיקים שנשא צידנית מעץ עמוסת ארטיקים וצעק "ארטיק שוקולד חלב לימוד לימונרו" תוך שהוא קורא לסוס "הוייסה".

 

כמה געגועים לאנשים, לטעם, לריחות, לאותם זמנים. 

עד היום רוח הים מכה באפי ושואפת אני לראות את הים. אני נושמת את האוויר הפתוח ומתמלאת געגועים לתקופה מיוחדת שלא תחזור עוד, אך זיכרונות יפים וטובים ממלאים את ליבי באושר ובשמחה. ובחוף הים נוף חדש: טיילת, כיסאות, שמשיות, משפחות נהנות, ילדים מצחקקים – אך ריח הים, חול הים, המלח והגלים לעולם אינם משתנים. 

 

סבתא איריס: נהניתי במיוחד לפגוש את הנכדה שלי ומהסיור בבית התפוצות. זו תכנית חשובה וערכית.

 

"נווה עמל היא השכונה הגדולה ביותר בהרצליה. היא מהווה כתשעה אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר ומונה 2,400 יחידות דיור. שכונת נווה עמל מתפרשת על שטח של כ- 1,460 דונם ויושבת ברובה על שטחו לשעבר של שבט אבו כישכ….נווה עמל הוקמה בשנות החמישים. ייעודה היה להיות שכונת פועלים ועל כן שמה. תושביה הראשונים היו עולים מתימן, טורקיה ודרום אפריקה. בראשיתה, השכונה הייתה מאוד דלה ומעטים ממייסדי השכונה עדיין חיים בה". ויקיפדיה

תשע"ו, 2016