מאגר סיפורי מורשת

 

בשנת 1969, כאשר פרצה מלחמת ההתשה, סבא שלי התגייס לצבא ונלחם במלחמה.

הוא זוכר שהמצרים התקיפו מחנות צבאיים בעזרת מטוסים – היו גם צלפים שירו עליהם ובמשך כל הזמן תותחים ירו פגזים. במשך תקופה מסוימת סבא שלי היה בתעלת סואץ. כדי להימנע מהפגזים, צה"ל בנה בונקרים שנקראו מעוזים. היו חפירות באדמה, מסביב היו שקי חול ובפנים הם ישנו ואכלו וכו'. רק כאשר הם היו בתפקיד הם יצאו החוצה או כאשר הפסיקו ההפגזות.  החיילים היו מוצבים בתעלה ותפקידם היה למנוע מהצבא המצרי לכבוש = את חצי האי סיני (חצי האי סיני נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים)

 

במעוזים היו חיים שלמים, למשל זמרים ובדרנים באו להופיע וגם "הוועד למען החייל" היה שולח להם חבילות עם מוצרי אוכל וביגוד. אחרי השירות בתעלה, סבא שלי הועבר לצפון שם הסורים והירדנים שלחו מסתננים (מסתננים זה אלו שהיום קוראים להם מחבלים או טרוריסטים)

חיילי צה"ל וביניהם סבא שלי, שכבו במארבים בכדי לעצור את הסורים והירדנים מלהיכנס לארץ ישראל ואלו שהצליחו להיכנס עשו אחריהם מרדפים. סבא שלי היה בקורס מפקדי כיתה, הוא שכב בלילות במארבים ברמת הגולן, שם הם היו מחכים למסתננים שהגיעו מסוריה.

הסורים היו מביאים חיילים סורים בלילות והמשאיות שהסיעו את החיילים נסעו בלי אורות כדי שהחיילים הישראלים לא ידעו איפה החיילים הסורים יורדים מהמשאית. כדי להסתנן לישראל הם שכחו לכבות את האורות של הבלמים, כך שכל פעם שהם ראו אור אדום הם ידעו איפה החיילים הסורים יורדים.

במארבים בלילות החיילים הישראלים שכבו במשך שעות על הרצפה בלי לדבר ולזוז, היו מלא ברחשים ויתושים שהיו עוקצים אותם והם כל הזמן רצו לישון, אבל בגלל שישראל חשובה להם הם התגברו על הקושי.

הדבר הכי משמעותי וחשוב שקרה לסבא שלי בתקופה ההיא היה כאשר הוא סיים קורס בצבא הייתה מסיבת סיום ופתאום הוא ראה את סבתא שלי שאז היא הייתה ידידה שלו מבית ספר, והם שמחו לראות אחד את השני ומאז הם התחילו להיות זוג – עד שאחרי הצבא הם התחתנו.

 

בתקופה ההיא החיילים חזרו הביתה פעם בשבועיים ולא הייתה דרך לתקשר עם הבית והחברים, כי פעם לא היו טלפונים ניידים והדרך היחידה לתקשר הייתה דרך מכתבים או דרך טלפונים ציבוריים שלרוב היו מקולקלים. למזלו של סבא שלי, סבתא שלי הייתה חיילת בפיקוד מרכז והייתה לה גישה לטלפונים ולמכשירי קשר צבאיים ולפעמים היא הייתה מתקשרת אליו ואז היא הייתה מספרת להורים שלו (סבא רבא וסבתא רבתא שלי) מה שלומו, אבל אף פעם לא איפה שהוא נמצא כי זה היה סודי.

 

 

תשע"ו, 2016