מאגר סיפורי מורשת

סבי, הרצל עידו מצד אמי, נולד בשם "צברי" בתאריך 09.07.1953 בבית חולים "מאיר" בכפר סבא, לעידו וציפורה עידו כבן ראשון במשפחתו וגר במעברת כפר אונו (היום קריית אונו). הנישואים לא עלו יפה, וסבתא רבתא ציפורה עזבה ומאוחר יותר הם התגרשו. בטקס ברית המילה של סבי, הרב, המוהל, שינה את שמו בטענה ש"צברי" אינו שם יהודי ונתן לו את השם "הרצל", אולם במהלך כל השנים כולם קראו לסבא הרצל בשם משפחתו – עידו!!!

ילדותו של סבא לא הייתה קלה, הוא גדל ללא אביו, אמו ציפורה וסבתו גידלו אותו. אמו יצאה לעבוד כדי לפרנס את המשפחה וסבתו גידלה אותו. כשהיה בגיל שש, סבתו חלתה מאוד ולא יכלה לטפל בו עוד. בגלל הקשיים הרבים לצאת לעבוד ולגדל את בנה (סבא עידו) במקביל, בלב כבד החליטה סבתא ציפורה לשלוח את בנה הרצל ללמוד בכפר חיים. שם חי עם משפחת אור, משפחה אומנת, עד למועד שירותו הצבאי. סבא עידו חי עם משפחת אור כבן משפחה יחד עם חמשת ילדיהם הקשר הטוב נשמר איתם בקשר חם ואוהב כל ימי חייו עד יום מותו. לאורך השנים בהם גדל בכפר חיים עם משפחת אור נשמר קשר הדוק עם אמו ציפורה.

סבא עידו למד בבית הספר היסודי "נבטים" בכפר חיים ובתיכון למד בבית הספר "אורט" בנתניה במגמה ימית. לאחר סיום לימודיו התגייס לנח"ל. במסגרת מסלול השירות בנח"ל, הגיע להיאחזות הנח"ל בגלגל שבבקעה, שם פגש את סבתא אביבה שהייתה אף היא בשירות הצבאי בקבוצת "גרעין אל-עד". מושב היעד של הגרעין של סבא עידו היה בקעות, אך לאחר ההיכרות עם סבתא אביבה, בחר סבא עידו לעבור לגרעין הנח"ל של סבתא אביבה "גרעין אל-עד" שמשק היעד שלהם היה קיבוץ נווה אור.

סבא עידו היה עדיין בשירות הצבאי בתקופת מלחמת יום כיפור שפרצה בשנת 1973. בתום המלחמה ובתום השירות הצבאי החליטו סבא עידו וסבתא אביבה שהם נשארים בקיבוץ נווה אור – וכך הם בחרו לבנות את ביתם ועתידם בקיבוץ נווה אור – בשנת 1974 נישאו סבא עידו וסבתא אביבה בקיבוץ. הם היו הזוג הראשון בגרעין אלעד שהתחתן ואף נשאר במשק!

במהלך השנים נולדו להם חמישה ילדים: מרוה, אמי היא הבת הבכורה, יואב, דקלה הגר וחגי. כל ילדיהם בגרו גדלו ונשארו בקיבוץ נווה אור שם כולנו גרים,

סבא עידו וסבתא אביבה ביום נישואיהם בתאריך 2.7.1974

החיים בקיבוץ נווה אור

בתחילת דרכו בקיבוץ עבד סבא עידו במדגה ובמטעים, לאחר מכן עבד כאיש שדה של עמק בית שאן בגידול הדרים. סבא, ניהל את בית האריזה הדר שאן, לאחר מכן עבד כאקונום במטבח של הקיבוץ.

סבא עידו הקים את פארק המים גני חוגה ואחר כך המשיך לנהל אותו כארבע שנים. ושוב חזר לאהבתו-החקלאות האדמה, והצומח וניהל שוב את הדר שאן בשנת 2009 עבר לניהול בית אריזה "פרי שומרון" בפרדס חנה בשנים אלו סבא חלה בסרטן, אך המשיך לעבוד ולהיות הסבא הכי פעיל והכי מעורב בחיי ובחיי כל נכדיו. בשנים האחרונות חזר לעבוד בקיבוץ, הוא ניהל ומינף את ענף המטעים בקיבוץ נווה אור.

בתאריך 12.3.2021, סבא עידו שלי, נפטר והוא רק בן 66. סבא שלי היה איש מאוד מיוחד. לא רק אני אומר את זה – כולם אהבו אותו, הוא תמיד היה שם בשביל כולם, תמיד ועזר לכולם. יש לי כל כך הרבה זיכרונות טובים, מרגעים מיוחדים איתו שישארו לנצח!.

סבא עידו מחזיק אותי בברית המילה שלי – הסנדק שלי

תמיד אהבתי שהוא מגיע איתי לבית ספר. כל דבר שהייתי צריך לבנות או לתקן הייתי מתייעץ איתו, הוא ידע ליצור יצירות ופסלים מאבן,  מברזל ומעץ. הוא היה כל כך מוכשר ויצירתי – לכל בעיה היה לו פתרון או רעיון. הוא היה הבשלן של המשפחה, הוא בישל את האוכל הכי טעים ותמיד הכין לי את האוכל שאני אוהב.

סבא עידו ואני מכסחים את הדשא יחד

ליום הולדת 11 הוא בנה והכין לי קארטינג, שהוא סידר והתאים אותו למידותי. הוא היה סבא  שתמיד הצחיק אותי. סבא עידו היה גדול וחזק, אהבתי כל כך את החיבוקים שלו.

מתפנק על סבא עידו

מסיק הזיתים שסבא עידו היה מארגן

סבא עידו, המנהיג רב הפעלים ארגן הכל. זיכרון משמעותי עבורי הוא מסיק הזיתים המשפחתי שסבא עידו היה מארגן. בשבת בבוקר סבא וכל הדודים היו קמים מוקדם, מעירים אותנו את כל הילדים והולכים יחד למסוק זיתים. מבלים כל המשפחה בטיפוס על עצים, גירוף הזיתים מן העץ והפרדת העלים מן הזית.

המסיק מתקיים מידי שנה ובסופו  של המסיק, סבא עידו היה כובש את הזיתים, מחלק אותם לצנצנות שנשמרו במקום מיוחד בחצר הבית.  כשהזיתים היו מוכנים הוא היה מחלק לכל משפחה צנצנת של זיתים.

אהבתי את המסיק כי זה היה זמן של ביחד, זמן לגיבוש כל המשפחה, וגם כי אני אוהב זיתים. במסיק השנה סבא כבר לא יהיה איתנו, ואנחנו מתכוונים להמשיך את המסורת המשפחתית שסבא עידו השאיר לנו – מסיק הזיתים המשפחתי.

אני מתגעגע לסבא עידו מאוד.

השבט הגדול שסבא עידו ז"ל וסבתא אביבה הקימו בקיבוץ נווה אור

לסבא עידו ז"ל חמישה ילדים מהם זכה ל- 15 נכדים אותם אהב כל כך!

לזכרו של סבא עידו – שנה לפטירתו

סבא עידו נפטר לפני שנה, בתאריך 14.03.2021, אנחנו, כל המשפחה מתכנסים ומבקרים בקברו בבית העלמין.

סבתא רבתא ציפורה, אמו של סבא עידו, ליד השלט לזיכרו – מטע עידו בקיבוץ נווה אור

הזוית האישית

יובל לפר: במסגרת הכנת עבודת השורשים שלי, הוקדש פרק לסבי האהוב עידו שהלך לעולמו וכולנו כל כך מתגעגים אילו. אני מעלה את סיפורו בשמי ובשם כל בני משפחתי. אני מודה לכל בני משפחתי ובמיוחד לסבתא רבתא ציפורה על הזמן שהקדישו להצלחת עבודה זו. על סבתא רבתא ציפורה, תבדל לחיים ארוכים, נעלה סיפור נפרד שיוקדש בהרחבה לסיפור עלייתה לישראל.

כל הנכדים של סבא עידו כותבים לו – כולנו מתגעגעים אילו מאוד!