מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר אילוז שם משפחתי לפני נישואיי הוא אלימלך. נולדתי בשנת 1953 במרוקו.

הוריי, פורטונה ויששכר, אחותי מרים ואני, עלינו ארצה בינואר 1955 בהיותי בת שנה וקצת. כשהגענו נשלחנו לגור בצפת, שם גרנו כשש שנים, ולאחר מכן עברנו לגור בחיפה.

בחיפה למדתי בבית ספר יסודי, ובתיכון. בהמשך למדתי תקופה קצרה בבית ספר לאחיות של בית חולים "רוטשילד" (היום בני ציון), הפסקתי את לימודיי שם והתחלתי לעבוד בבנק דיסקונט(תוך כדי לימוד באוניברסיטה הפתוחה)

שלומי בעלי ואני נישאנו במרץ 1975 ונולדו לנו שלושה ילדים: עדי,נועם ואורלי. עדי- היום בת ארבעים וארבע אמא לשלוש  בנות והיא מנהלת בית ספר. נועם- היום בן ארבעים ואחת, אבא לשלושה ילדים, והוא אח בכיר בבית חולים רמב"ם, ואורלי- היום בת שלושים ותשע, אמא לארבע בנות פיזיותרפיסטית בקופת חולים כללית.

ביוני 2017 הגיע הזמן להגשים חלום ולבקר בארץ הולדתי מרוקו, ולערוך טיול שורשים. טסתי למרוקו עם אחותי מרים, הגדולה ממני בשנתיים וחצי, ועם בעלי שלמה.

הטיול החל בעיר הגדולה במרוקו "קזבלנקה". משם נסענו צפונה לעיר בשם "טנג'יר", וממנה נסענו מזרחה, לאורך החוף הצפוני של מרוקו (הים התיכון). בקטע הארוך הזה היינו במספר ערים, שבהן חווינו ביקורים בשכונות שהיו יהודיות. ביקרנו במוסדות של הקהילה היהודית שהייתה במקום. מקומות  כמו: בתי כנסת, ישיבות, משרדי ההנהלה של השכונות היהודיות, ואפילו בבתי העלמין.

מטרתנו בטיול בצפון מרוקו, הייתה להגיע לעיר הולדתנו "אוז'דה", וכן להיות בעיר הולדתה של חמותי שולה, שנולדה בשנת 1921 בעיר "מלילה", זאת עיר ספרדית ובשלטון ספרד השוכנת בצפון מרוקו. ב"מלילה" הגענו לבית הולדתה של חמותי שולה, והתרגשנו מאוד. התקשרנו אליה לארץ וסיפרנו לה את החוויות מהביקור. היא התרגשה מאוד (היא הייתה בת 95 בעת ההיא). ביקרנו בבית הכנסת, במוזיאונים יהודיים, זו עיר שיש בה קהילה יהודית גדולה גם היום.

יומיים אחר כך הגענו ל"אוז'דה", עיר הולדתי והולדתה של אחותי. גם כאן ביקרנו בשכונה היהודית, שלצערנו לא נותרו בה יהודים בכלל. ביקרנו בבית כנסת מפואר שבו סבי, אבי ודודיי נהגו להתפלל, כשגרו במרוקו לפני העלייה לארץ ישראל.

ביקרנו בבית העלמין, בו ישנם קברים השייכים לסבי מצד אבי ולאנשים רבים ז"ל, שאת שמותיהם הכרנו מסיפוריהם של הורינו וסבנו. זאת הייתה חוויה חזקה ומרגשת מאוד. מלבד זאת, העיר עצמה היא עיר יפה, מודרנית, קרובה לחופי ים מטופחים, ומלאים בנופשים.

מכאן נסענו כ-600 ק"מ לעיר הולדתו של בעלי שלמה העיר "פס". גם פה ביקרנו בעיר שמערבת חדש עם ישן. ביקרנו במוסדות יהודיים כמו: בתי ספר(חלקם פעילים עד היום),בתי כנסת פעילים. ובאחד מהם התארחנו לתפילות שישי-שבת. ביקרנו גם בשכונות הישנות, שאין בהן היום יהודים.

וחזרנו בשעה טובה לישראל אחרי כשלושה שבועות, מלאי חוויות והרפתקאות מופלאות. נהנינו מהאתרים, מהתרבות, מההופעות ומהאוכל הטעים, שכלל אינו מזכיר את הבישול המרוקאי של היהודים, יוצאי צפון מרוקו החיים בארץ.

כחודשיים אחר כך, הייתי כסהרורית מהרושם של החוויות שחוויתי. חיפשתי ספרות שנוגעת ליהדות מרוקו, וקראתי קטעי היסטוריה וסיפורי מורשת, ואף ביקרתי במוזיאון של יהדות מרוקו בירושלים. מוזיאון מרתק בו שמענו הרצאה מעניינת בנושאים הללו, והייתי ממליצה לכל ישראלי על ביקור במוזיאון. לאו דווקא ליוצאי מרוקו.

ובסופו של דבר, גם לאחר טיול השורשים שלי במרוקו, לעניות דעתי אין כמו ילד "צבר" שזכה להיוולד ולגדול בארץ ישראל, ללמוד את דרכיה ולהתחנך בה.

הזווית האישית

מיקה: היה לי מאוד נעים להקשיב לסיפור טיול השורשים של סבתא. למדתי המון על משפחתי, ועל המקומות בהם סבתא שלי הייתה בהם שהייתה ילדה. נהנתי מאוד, ואני מקווה שיהיו את פרויקטים כאלה גם בהמשך, ותודה לסבתא שלי שלימדה אותי עוד דברים על השורשים שלי..