מאגר סיפורי מורשת

שמעון שטאל נולד בעין הנצי"ב בשנת 1953 בן לפליקס (רפאל) ופאני (ציפורה), למשפחה בת שלושה ילדים וילדה.

שמה של אחותו אורה ושם האחים שאול וחנן. שמעון נקרא על שם סבו. שמעון ואחיו לנו בלינה משותפת בקיבוץ, והוריו גרו בבית של ארבע דירות קטנות, חלק מהזמן עם שירותים משותפים בשכונה רחבת ידיים.

הוא חי בתקופה שהיו בקיבוץ שני פעוטונים, בכל אחד מהם בערך שישה ילדים. בזמן זה היה בקיבוץ גן אחד, שהיו בו שלוש שכבות גיל. בתקופה ההיא היה מנהג בין הפעוטונים לגן, כל הילדים שהיו בגן החובה משכו בחבל ארוך את כל הילדים, שאמורים לעלות לגן. המנהג הזה נמשך עד לפני כמה שנים.

שמעון למד בביה"ס שקד בדיוק באותה כיתה שבה אני (אפיק)  לומד. פעם הכיתות האלה שימשו בתיכון כמעבדות ביולוגיה.

מסע שורשים בעקבות משפחת שטאל ודסברג

אחרי הרבה שכנועים ומשא ומתן עם ההורים, שמעון ומשפחתו יצאו למסע שורשים. מסע השורשים היה שילוב של כל הנדודים של הוריו(פאני ופליקס שטאל) בתקופת השואה. התחנה הראשונה הייתה בבריסל, מקום קבורתו של אביו של פליקס. הם המשיכו לאמסטרדם, משם נלקחה משפחתה של פאני למחנה מעבר. לאחר מכן הם עברו לעיר הולדתה של פאני – ליוורדן (Leeuwarden)  ) שבצפון מערב הולנד. ואז לכרונינגן ( Groningen ) במחוז פריסלנד. משם הם חזרו למחנה המעבר  וֶסְטֶרְבּוֹרְק  ששם יש מוזיאון קטן ואנדרטה מיוחדת ליהדות הולנד. משם הם נסעו לגרמניה למחנה ברגן בלזן ששם פאני ומשפחתה, שהו בזמן השואה, ושם גם נספו שני הוריה. לסיום חלק זה, הם הגיעו לכפר קטן במזרח גרמניה בשם טרביץ (Troebitz) שם שוחררו מ"הרכבת האבודה" ע"י הרוסים.

משם עברו לדרכו של פליקס:  המשפחה ביקרה בעיר הולדתו שנקראת סארבריקן בגרמניה, על גבול צרפת, ומשם עברו לפריז, שם שהה פליקס במשך שלוש שנים, אצל חברים של המשפחה. לאחר כיבוש צרפת ע"י הנאצים, הוא עבר דרומה, והתגורר בעזרת המחתרת במספר חוות. לאחר מכן, פליקס עם עוד כמה אנשים,  התארגנו בקבוצה, וחצו את הרי הפירנאים לכיוון ספרד, שם נפצע פליקס ואושפז בבית חולים מקומי.

במהלך הטיול ישנו בני משפחת שטאל בכל מני מלונות מזדמנים, ולבסוף טסו מברצלונה בחזרה לישראל.

 משפחת שטאל המורחבת בטיול שורשים: ברקע האנדרטה בברגן בלזן. (שמעון עומד שני משמאל)

כיום שמעון גר בעין הנצי"ב ב"שכונת השדה" ועובד במפעל פלציב. אחד מהתחביבים העיקריים שלו הוא לנסוע באופניים ברחבי הארץ.

סיפורו של חפץ: הפלייר

סבא בחר להביא פלייר (בעברית: מֶלְקַחַת ) של סבא רבא (אבא שלו) פליקס. הפלייר עשוי מפלדה חזקה ושחורה, פליקס היה המנהל של המסגרייה בקיבוץ והוא תמיד שם בכיסים שלו "ארגז כלים שלם",  והפלייר היה כמעט תמיד בכיס שלו, ולכן הוא נראה משופשף מאוד, וכל הצבע השחור ירד ממנו. כיום פלייר באיכות כזאת עולה כארבעים וחמישה שקלים. סבא קיבל את הפלייר בירושה מאביו (פליקס) והחפץ נמצא ברשות משפחתנו, מאז נקנה (בערך שישים שנה). הפלייר משמש להוצאת חתיכות של דברים, לחיתוך חוטי תיל, ולעיקום חתיכות מתכת. הפלייר עדיין נמצא בשימוש (כשצריך). סבא מתכנן להעביר את החפץ לבניו או לנכדיו. הבחירה בפלייר דווקא, כי לדעתו, הוא בהחלט מקשר בין הדורות. כיום החפץ נמצא בארגז הכלים של סבא.

עובדה מעניינת: הפלייר שימש לעקירת שיני החלב של ילדיו כאשר הן התנדנדו.

בתמונה רואים את הפלייר המשופשף של סבא

סבא מספר על אחיו,  שאול ז"ל .שאול אהב לנגן בפסנתר ולשיר, הוא השתתף בחבורות זמר באזור, והיה לו קול בס מופלא. הרבה פעמים הוא היה חזן בתפילה, ולרוב הוא היה החזן בתפילות הימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור),  בעין הנציב ואחר כך גם בבית גמליאל. ביום כיפור הוא היה הולך למושב הסמוך (בניה) ושם היה החזן. שאול עבד ב"מכתשים אגן" (חברת הדברת צמחים ומזיקים) ובמסגרת זו יצא לשליחות בבואנוס איירס (הבירה של ארגנטינה), שם תקפה אותו המחלה הקטלנית והנדירה שהרגה אותו. היו לו חמישה ילדים: שני בנים ושלוש בנות, מתוכם השניים הקטנים היו תאומים. לאשתו קוראים אלישבע. הוא היה קצין בנח"ל, ולאחר מכן במילואים, הוא היה "ביחידת מודיעין אוגדתי" ובסופו של דבר – הגיע לתפקיד סמג"ד. כל שנה האנשים שהיו איתו ביחידה באים לאזכרה שלו.

בתמונה: שמעון (מימין) עם אחיו שאול ז"ל

הזווית האישית

שמעון: בדרך כלל אני לא נוטה לשתף פעולה עם אירועים מסוג זה, אבל מה לא עושים בשביל הנכד הבכור. נהניתי מהמפגשים ובעיקר לראות את הדינמיקה בין הנכדים, למגוון הסבים והסבתות ובינם לבין עצמם. סה"כ זאת הזדמנות להאיר לנכד פינות מהעבר, עליהם אנחנו לא כל כך מדברים, ואולי הוא יגלה אפילו עניין בכך בעתיד.

אפיק: היה מאוד מרגש להיפגש עם סבא שמעון, וגיליתי כל מיני דברים שלא ידעתי על המשפחה שלו ועליו. גם היה נחמד להיפגש איתו כל פעם, ולשמוע סיפורים עליו ועל המשפחה שלו.