מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי עמליה רונן שליו ורציתי לספר לכם על סבתי אילנה שתחי':

שמה של סבתי הוא אילנה, מלשון אילן. מכיוון, שהיא נולדה בחודש שבט. שם משפחתה של סבתי לפני חתונתה היה גרינבוים, ועכשיו הוא שלו. שם אביה הוא יוסף, ושם אימא שלה הוא מרים. היא נולדה בשנת 1937 בישראל, בעיר פתח תקווה. הם ארבעה הילדים במשפחתה.

סבתא אילנה שלו מספרת לנכדתה עמליה:

החיים בקיבוץ רמות מנשה

גדלתי בקיבוץ רָמוֹת מְנַשֶּׁה, קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן באזור הגאוגרפי שנקרא רמות מנשה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו אזור רמות מנשה, הוא אזור של גבעות. הילדים בקיבוץ גרו בבית הילדים. שם ישנו אכלנו ולמדנו. בכל ביתן היו ארבעה חדרי שינה ומקלחת, בכל חדר היו ארבע מיטות, ולכל אחד מהילדים הייתה כוננית משלו.

בבוקר קמים, מסדרים מיטות ונגשים להתעמלות בוקר. אחר-כך אוכלים ארוחת בוקר. ואז מהשעה שמונה עד שתיים-עשרה בצהריים יש לימודים, לאחר מכן, אוכלים ארוחת צהריים ומנוחה במיטות עד לשעה שלוש. בשעה ארבע הולכים לבית ההורים עד לשעה שבע. בשעה שבע מגיעה המטפלת לבית הילדים, כדי להשכיב אותנו לישון.

הזיכרון הכי כיף שלי מהקיבוץ היה, כשיום אחד ירד המון שלג, והמדריך בנה לנו מזחלות והתגלשנו. משחק שאהבתי היה הכדרים-באים.

זיכרון נוסף מעניין שאני זוכרת מהקיבוץ, כאשר חגגנו את חג הקיבוץ. היה זה במלאות עשור לקיבוץ. את החגיגות חגגנו במשך שבוע ימים. שיפצו את גני השעשועים, למדנו על הקיבוץ ועל כל הענפים החקלאים, הייתה מקהלה ששרה והיה תיאטרון.

ילדותי

הייתי תלמידה טובה, אהבתי חברה, הייתי מאוד אחראית, אהבתי לאכול שניצל בשרי ופודינג. היו לי חברות, ואלו השמות שלהן: יעל, שולמית, אביגיל ודורה שהיא חברה שלי עד היום.

מאכל הדגל במשפחתנו היה געפילטע פיש ופירה.

 בילדותי

משפחתי

התחתנתי בשנת 1960 עם אהרון, ילדתי ארבע ילדים מקסימים. הכרתי את אהרון בקיבוץ הוא עלה מבולגריה ואני נולדתי בישראל. אהרון נפטר והתחתנתי עם אלי, שברח מצעדת המוות בשואה האיומה. אך לצערי, גם אלי נפטר. היום יש לי 15 נכדים מקסימים שלי, שגורמים לי רגעי נחת, רוגע ומנוחה, כמובן שזה בקטע הטוב.

במהלך היום יום שלי, אני עסוקה בדרך כלל, אני אוהבת לראות  ולקרוא חדשות ולאכול בריא. המאכל הייחודי שלי הוא קרם בווריה זה היה המתכון של חמותי, אימא של אהרון, הנכדים שלי תמיד מבקשים שאכין להם,

הזוית האישית

סבתא אילנה: אני חיה בבית אחד, עם הנכדים המקסימים שלי ויש לי מזל גדול כי אין דבר יותר קשה מבדידות, והבית שלי מלא קולות ושמחה, הנכדים שמשמחים אותי דואגים לי מביאים עימם שמחה לחיי.

הנכדה עמליה: טוב ממה להתחיל?! דבר ראשון, אין על סבתא שלי, היא הכי בעולם. דבר שני, היה לי ממש כיף לראיין את סבתי. דבר שלישי, הריאיון הזה גרם לי לדעת על השורשים שלי מלא ולהעמיק את הידע שלי. תודה סבתא על כל מה, שאת עושה בשבילנו ולמענינו נמשיך להודות לך תמיד

באהבה עמליה נכדתך. תודות לאימא שלי, לסבתי, לאבי, לכל העוזרים ולהקב"ה.