מאגר סיפורי מורשת

רקע

שמי אהובה שינה, אני תושבת גני תקווה ומשתתפת בכתת הותיקים שביישוב. לפני כשלוש שנים, השתתפתי במסגרת כתת הותיקים, בתכנית הקשר הרב דורי. נפגשתי עם תלמיד מתיכון מית"ר וביחד העלינו על הכתב את קורותיה של אמי ציפורה שעלתה לארץ בשנת 1935 והשאירה את משפחתה בפולין. בין השאר סיפרתי איך בפולין הכבושה, הצליחה אחותה להעביר לנו מכתב אחרון בעזרת הצלב האדום. במשפטים המועטים שהורשו לכתוב, מבקשת אחותה: "אל תשכחו אותנו".

איך אפשר לשכוח? חמש אחיות ואח. קישור לסיפור "אל תשכחו אותנו!"

שלוש מאחיותיה של אמי מטיילות בעיר ברחוב קרקובסקה

הקשר הרב דורי עם נכדי

השנה, לאחר הפסקת פעילות בתקופת הקורונה, חזרנו שוב לכתת הותיקים וגם השנה בחרתי לקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי – אלא שהפעם עם נכדי היקרים, עידן הלר, הלומד בכיתה יב' בתיכונית רעים שבחולון ויעל שינה, תלמידת כתה ו' הלומדת בבית הספר יובלים בגני תקווה. במפגשים, סיפרתי ושיתפתי את נכדי בקורות משפחתי וסיפרתי להם על חוויות ילדותי בירושלים.

ילדות בירושלים בשכונת רחביה

נולדתי בירושלים להורי לאמי ציפורה לבית שיין ולאבי שמחה חרי. אני בתם הבכורה ואחרי נולדו אחותי נגה ואחי שמוליק. ילדותנו עברה עלינו בירושלים.

בתמונה בילדותי עם הורי

הפעם, אתרכז בחוויות ילדותי בירושלים, בשכונת רחביה, ברחוב אוסישקין, שם נולדתי. גרנו בדירת שני חדרים שהייתה משותפת, בחדר אחד הורי ואני ובחדר השני, דודתי ומשפחתה.

הרבה אינני זוכרת מגילי המוקדם, אך יש אירועים שנחרטים גם במוחה של ילדה בת 4-5 שנים. זיכרונות משלהי תקופת המחתרות נגד האנגלים והקמת המדינה.

למשל, ביום אחד ראיתי דרך החלון שני בחורים נכנסים לחצר הבית שלנו, ועושים פירצה בגדר שבינינו לבין שכנינו שממול. בערב ראיתי בחור נכנס בריצה מהירה לחצר הבית, עובר דרך הפירצה שבגדר לצד השני ונעלם כל עוד נפשו בו. למרות גילי, הבנתי שהוא ברח מרודפיו, הוא היה אחד מפעילי המחתרת, שנהגו בתקופה זו להעביר ולהדביק על לוחות המודעות את הודעות המחתרת ותמיד ברחו מהר, כדי שהבריטים לא יתפסו אותם. החצר שלנו שימשה למילוט אנשי המחתרת. הייתי גאה מאוד.

יריות בשכונה היו מעשה של כמעט יום יום. הם הגיעו משכונת קטמון הסמוכה, שהייתה ערבית. לא התרגשתי. אך יום אחד כשהקשבתי ליריות, הייתה ירייה חזקה במיוחד. נכנסתי לחדר שבו ישנה אחותי התינוקת. מעל מיטתה הייתה גומה בקיר שעשה הכדור שנכנס דרך החלון.

זכיתי גם לראות שיירה של כלי רכב שעליהם ישבו בחורים מאובקים, אך בפנים זוהרות, נכנסת לעיר הנצורה, מביאה אספקה. כולנו הרענו להם בשמחה.

הכרזת המדינה

בבית, הרשו לי הורי, לשבת ליד הרדיו בשעת השידור מהאומות המאוחדות בהצבעה על הקמת המדינה. אין לתאר את השמחה שפרצה. כולנו יצאנו לרחוב. היו שם מעגלים, מעגלים של צעירים ומבוגרים שרקדו בהתלהבות שאין לתאר. למחרת כבר ראיתי שיירות של משאיות נוסעות ברחוב ועליהם בחורים צעירים. מלחמת השחרור התחילה.

אחרי המלחמה עברה עלי ילדותי בנעימים. היו לי חברות וגם שני חתולים בחצר. חלמתי גם על כלב. למדתי לנגן בפסנתר, אך יד הגורל קטעה את לימודי הנגינה באיבם ועל זה אני הולכת לספר.

חווית חיי בגן החיות

זה קרה כשהייתי בת עשר. באחת השבתות הלכתי עם אמי ואחותי הקטנה לגן החיות התנכי הישן. שם נפגשתי עם חברים מכיתתי. טיילנו בין הכלובים, היה שם תוכי גדול שבירך את כל הנכנסים. אהבתי אותו.

הגענו לכלוב הדובים, שם היו שני דובים סורים גדולים. צמוד לכלוב היה ביתן אבן נמוך ולידו עץ תאנים. הילדים ואני בתוכם טיפסנו על הביתן, קטפנו תאנים, ונתנו לדובים לאכול. ניסיתי לתת לדוב הגדול תאנה, אך הוא כנראה החליט שהאצבע שלי יותר טעימה. תפס אותה בפיו, ומשך את כל היד פנימה, דרך הסורגים.

קשה לתאר את מה שהלך שם.

המאבק בין האנשים שמשכו את ידי מבחוץ, והדוב שסירב לשחרר אותה מבפנים. ואני בתווך. אמי שעמדה על ידי, הכניסה את ידה פנימה בתקווה שהדוב יאכל אותה וישחרר אותי, אך לשווא.

בסוף אחד האנשים, החל לדחוף את הדוב עם מקל, והדב נאלץ לוותר על הארוחה – ידי השתחררה. כולם היו בהלם, ילדים ומבוגרים, ואני הובהלתי לבית החולים.

עם נכדי היקרים עידן ויעל

הזוית האישית

סבתא אהובה: לגני תקווה הגעתי בעקבות ילדי ואני נהנית מאוד. זה ידוע שאין כמו לגור ליד הנכדים.

שמחתי מאוד לשבת עם נכדיי עידן ויעל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ולספר להם על ילדותי. הקשר בינינו הוא עמוק מאוד. אנחנו משוחחים הרבה. תמיד יש מה לספר לסבתא.

הנכדים עידן ויעל: אנחנו עידן ויעל, שמחנו לשמוע את הסיפורים מפי סבתנו, לשאול אותה שאלות ולהעמיק את הקשר בינינו. היה מאוד מעניין, והיה כיף לשבת יחד לשוחח. אנחנו תמיד נהנים לאכול יחד כל בני המשפחה בימי שישי אצל סבתא, לבלות במשחקי קופסא, לדבר ולצחוק יחדיו, ולשחק עם החתול הג'ינג'י שכולנו אוהבים, החתול שיודע לשחק וגם לשרוט כשמתחשק לו. תמיד אנחנו יוצאים מהבית של סבתא עם מתנה קטנה וכואבת ממנו.