מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מירי רווח, כשנולדתי קראו לי מאירה על שם סבא שקראו לו מאיר כשהתבגרתי לא אהבתי את השם ושיניתי אותו בגיל 17 בתעודת זהות למירי.נ ולדתי בנשר שבחיפה בארץ ישראל.

 

אז לא היה הרבה מקומות בילוי בנשר ובתל חנן, היינו נוסעים לחיפה והיינו מבלים בקולנוע, ספרייה ונהנים בהופעות. היה מועדון שבו היו מתקיימות המון מסיבות. היה לנו בית של 60 מ' עם שלושה חדרים, מטבח קטן, מקלחת, שירותים, שתי מרפסות ומחסן. לא היו אז גני שעשועים והבית עצמו היה בעלייה. כדי להגיע אליו היה קשה, היינו צריכים ללכת ברגל בעלייה תלולה, היינו הולכים לנשר לפארק.

 

היו בשכונה שלי בתל חנן, אנשים שבאו מכל מיני מדינות, קיבוץ גלויות: מרוקו, טוניס, רוסיה, רומניה ופולין. היו לי חברות מכל מיני עדות. היחסים שלי עם השכנים היו מאוד חמים והשכנים היו תמיד מבקרים אחד את השני ומכבדים במאכלים של עדותיהם. לא היה ים בנשר, היינו נוסעים לחיפה לבת גלים ששם היה חוף שנקרא חוף השקט.

 

בשכונה, היה בית כנסת, הוריי היו הולכים לשם רק ביום כיפור. לאמי קראו ציפורה מרקוביץ ולאבי קראו אברהם מרקוביץ. הייתה לי אחות אחת בשם שושנה. אבי היה מנהל עבודה בוולקן יציקה, אמי עבדה כסייעת בגן ילדים. אמא הייתה דואגת לילדים ולבית, שתמיד יהיה אוכל, הייתה עובדת קשה שלא יחסר דבר לבנותיה. אבא עבד קשה והיה עובד הרבה שעות נוספות כדי שהכסף יספיק לכלכלת הבית. הוא היה בן אדם טוב ואדיב שאהב מאוד את משפחתו. אבי היה גבר נאה וגבוה עם עיינים כחולות. אמי הייתה נמוכה קצת שמנמנה עם שיער שחור קצר. כל אחיי שרדו.

 

ביום יום היינו אוכלים: שניצל, כבד עוף, מרק עגבניות, מרק שעועית, עוף עם תפוחי אדמה, מרק עוף. בתל חנן שהיום נקראת נשר ששם כולם יהודים. היינו מבקרים במכולת, סופר, בית כנסת ובבתים אחד של השני. היינו קונים בשוק בחיפה ובמכולת השכונתית רק מאוחר יותר נפתח סופר. היינו קונים: בשר, עוף, ירקות, פירות, ביצים ועוגות היינו אופים בבית. 

 

היו לי המון חברות טובות שהיו לי כחברות אמת מכל מיני עדות: אחת ממרוקו, אחת מרוסיה ואחת מטוניס. החברות היו לי כשכנות שגרו לידי וחלקן בנשר. היינו משחקות בקפיצה בחבל, היינו אוספות גוגואים, היינו משחקים מחבואים והיינו משחקות בגומי. היו מסיבות שהיו עושים בתוך הבתים, סרטים, היה לנו פעילויות בדיסקוטקים (שכיום נקרא מועדון) והיו זמרים שהיו מגיעים לחיפה והיינו הולכים לראות.

 

למדתי בבית הספר היסודי גבעון ובתיכון נשר. למדנו גיאוגרפיה, מתמטיקה, אנגלית ואני למדתי גם במגמת אופנה שהיה המקצוע שבחרתי בו, שזה מה שרציתי להתעסק בעתיד. היו יחסים די טובים עם המורים בדרך כלל לא היו עונשים כי התלמידים היו מאוד ממושמעים ולא מתחצפים למורים. לבשנו חולצה תכלת ומכנס כחול, ג'ינס. היו טיולים שזכורים לי לטובה, שמאוד נהניתי בהם וכך הכרתי את הארץ יותר טוב כי בזמנו לא יצאנו לטייל עם ההורים בארץ. היה גם שיעור גדנע שבמסגרתו יצאנו לטיולים של שלושה ימים ואפילו ארבעה ימים.

 

היו מסיבות כיתתיות וגם מסיבות ריקודים שכל אחד היה מארגן בביתו ומזמין את הכיתה למשל: הייתי שולחת את ההורים לחברים לשחק בקלפים. היה לנו מורה שהיה קצת מוזר, שהיה שם את רגליו על השולחן וחולץ את נעליו וגרביו. אהבתי את המקצועות הקשורים באופנה ולא אהבתי גיאוגרפיה ומתמטיקה.

 

חגגתי את בת המצווה שלי בכך שהזמנתי את כל חברי כיתתי למסיבת ריקודים בביתי ובנוסף הוריי הזמינו את כל המשפחה לארוחת צהריים. זכורה לי במיוחד המתנה שדודתי תפרה לי במיוחד  לאירוע, שמלה אצל תופרת שזה מאוד שימח אותי. בבית הספר היסודי היה חדר אוכל, אך לא אכלתי שם.  רק אלה שהיו ממשפחות ברוכות ילדים אכלו שם. אהבתי בשר בקר שאמי הייתה מכינה, היו ממתקים אבל יותר מכל אהבתי את העוגות שהייתה מכינה אימי לימי שישי ולאמצע השבוע. 

 

האזנו אז למוסיקת דיסקו ופופ והיינו רוקדים ריקודי רוק, דיסקו וסלואו. בזמנו היו הזמרים: יגאל בשן, ריקי גל, גבי שושן, להקת תיסלאם, להקת כוורת ושירים של להקות צבאיות וזכור לי במיוחד הזמר דמיס רוסוס שהיו לו הרבה להיטים והיה מאוד מושמע ברדיו. אני אהבתי לרקוד עם ילדי הכתה בבתים שהיו מארגנים מסיבות או במסיבות במתנ"סים.

 

האופנה בזמנו הייתה מכנסים מתרחבות למטה שנקראו מכנסי פדלפון.  זכור לי שלקחתי את כל מכנסיי הישנים לתופרת כדי שתוסיף לי בד שהיה רחב למטה. אמצעי תקשורת  שהיו אז: רדיו, טייפ וקסטות. הילד שהיה לו רדיו טייפ נייד היה הכי פופולרי וכולם רצו להיות חברים שלו . המצב הכלכלי שלנו לא איפשר לנו לקנות את המותרות האלה.הבילוי של המבוגרים כמו הורי, הוריי למשל היו כל יום שישי משחקים "רמי", לפי התור אצל חברים והיו נוסעים הרבה לבקר משפחה.

 

אני למשל הכרתי את בעלי דרך מקום עבודה כשעבדתי אצל אבי עד מועד גיוסי ובדרך כלל בזמנו היו מכירים באוטובוס, בדיסקוטק ובים. אופי היחסים בין הורים לילדים היא שלא הייתה הרבה פתיחות כמו שנהוג היום והילדים לא שיתפו את ההורים בכלום. היה נהוג לחזר בכך שגבר היה שורק לאישה ברחוב והיה ניגש אליה ומחמיא לה ומבקש מספר טלפון שלה. החבר היה נוהג לחכות לבחורה מחוץ לביתה ולא היו נכנסים ישר לתוך הבית של הבחורה כמו שנהוג היום, רק לאחר תקופה הוא היה בא לביתה. היו אוחזים ידיים, מתחבקים ואחרי תקופה מסויימת נשיקות.

 

הוריי לא היו מעורבים בחיי כמעט בכלום. רק שלפני שהתחתנתי והייתי ממש בוגרת אז יותר עירבתי  ושיתפתי אותם. אם הייתי צריכה שייקנו לי משהו אז ביקשתי מהם ישר. כמשפחה היינו כל שבת נוסעים לים, בחגים היינו אוכלים ארוחות יחד ומפגשים משפחתיים. לא הכרתי את בן זוגי בשידוך, הכרנו במקום העבודה ונולדו לנו ארבעה ילדים, ארבעה נכדים וכולם גרים בנהריה.

 

תשע"ו, 2016