מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתא שלי

בשנה בה סבתא נולדה היו פרעות בעיראק, בפרעות אלה נכנסו פורעים אנטישמים שרצו להרוג ילדים ותינוקות יהודיים שנולדו. הפרעות כוונו כנגד משפחות יהודיות ויהודים בכלל. סבתא מספרת שאמא שלה (סבתא רבתא שלי) נאלצה לשלוח את סבתא שלי בהיותה תינוקת, תמורת כסף, למישהי ערבייה במשפחה ערבית כדי שתשמור עליה.

משחקי הילדות של סבתא שלי היו: חמש אבנים, קפיצה בחבל, בנות היו תופרות ובנים שיחקו בגולות ובילדותה שיחקו אך ורק בחוץ לא כמו בדור שלנו שמשחקים גם בתוך בית. היו לסבתא המון חברות היא הייתה הולכת אליהם והם היו באות אליה ואפילו ישנות אחת אצל השנייה וכולם היו כמו משפחה.

ההורים של סבתא שלי היו קונים הכל בחנות אחת החנות הייתה נקראת: "כל-בו" והיה בה הכל: אוכל בסיסי, ביגוד, הנעלה, מוצרי ניקיון וטואלטיקה. הם הסתפקו במועט. סבתא אומרת שהחיים אומנם היו פשוטים אך טובים.

סבתא למדה בקריית מלאכי בבית ספר "אחים" שעדיין קיים גם בימינו. בית הספר נקרא כך על שם שני אחים תאומים שנהרגו במלחמה שקרתה בסיני ואמא שלהם הייתה אז מנהלת בית הספר. סבתא אהבה ללמוד, אבל היה לה קשה כי היא עדיין לא ידעה את השפה העברית אבל היא ידעה ערבית – עיראקית טוב. היות והייתה בת 11 היא שובצה בכיתה ו' למרות שלא ידעה עדיין עברית טוב.

העלייה לארץ

במהלך ההפרעות הוחלט להעלות את היהודים לארץ ישראל והעלייה התרחשה בשנת 1951. היו קבוצות של 50 איש במטוס ומטוס אל על הביא אותם ישירות לארץ ישראל. בשנתיים הראשונות הם התגוררו באוהלים ולאחר שנתיים פזרו את המשפחות לערים שונות ברחבי הארץ. סבתא וסבא שלי עם משפחתם גרו בקריית מלאכי.

סבתא מספרת שאורח החיים היה קשה. לא היה להם כסף והם קיבלו מהממשלה תלושים ועם התלושים הם היו קונים את צורכי הקיום כדי לחיות. כך היה עד שנת 1955. בשנה זו עברה סבתא עם משפחתה לגור בצריף פשוט והיו צריכים להסתדר עם התנאים הבסיסים ביותר שהיו שם, כמו שירותים בבור בגינה, שינה על מזרנים על הרצפה ומים מבארות.

בשנה זו ההורים של סבתא שלי (סבתא וסבא רבא שלי) התחילו לעבוד בחקלאות. מהרגע בו החלו לעבוד הפכו להיות עצמאיים, היות והרוויחו כסף למחייתם. מדינת ישראל גם התפחתה בשנה זו וסבתא והאחים שלה התחילו ללמוד בבית ספר. הם החלו לקנות בכסף שקיבלו מהעבודה ולא היו צריכים להשתמש בתלושים יותר.

תחביביה של סבתא

סבתא אוהבת לתפור. סבתא תופרת, מקצרת, מצירה ועוד הרבה סוגי תפירה. יש לה קופסת תפירה משוכללת עם המון חוטים ומחטים וכל המכשור המקצועי. סבתא גם סורגת עם כל מיני סוגי צמר ויש לה סוגים שונים של מסרגות והיא סורגת לנכדים ולנינים צעיפים, סוודרים, אפודות והייתה תקופה שהיא סרגה גרביים והיא אוהבת לסרוג בכל מיני צבעים.

לסבתא אוסף אצבעונים – לסבתא יש אוסף אצבעונים מכל רחבי העולם. היא החלה לאסוף אותם בעצמה לפני הרבה שנים וכל מי שטס לחו"ל מביא לסבתא אצבעון מהמדינה בה ביקר. סבתא גם אוהבת לבשל ולאפות. היא מבשלת מאכלים עירקיים מסורתיים, ביניהם קובה, ממולאים, סמבוסק וסביח. היא אופה עוגיות מיוחדות ועוגות במגוון סוגים וטעמים. והיא מאוד טובה בזה!

היא הסבתא מספר 1 בעולם!!!

החפץ שעבר מדור לדור – המזמרה המיוחדת של סבא יוסף ז"ל

המזמרה הינה בת 60 שנה. היום היא כבר עתיקה וישנה אך עדיין טובה מאוד לשימוש. זוהי המזמרה המועדפת על כל בני המשפחה ובמיוחד על מי שצריך לגזום בגינה של סבא. סבא שלי קיבל את המזמרה הזו מאבא שלו (סבא רבא שלי) לפני 60 שנה. לסבא שלי יש גינה גדולה בביתו.

המזמרה

בגינה יש עצי פרי במיוחד פירות הדר כמו קלמנטינות, פומלה, לימונים ואשכולית. יש גם גפן (ענבים) וגידולים מהאדמה כגון: מלפפונים , עגבניות , במיה ודלעת. את עבודות הגיזום היה עושה סבא שלי עם המזמרה והוא היה נוהג לתת את המזמרה לנכדים ולנינים כשהיו באים לביקור ומלמד אותם כיצד לגזום ובעיקר איך לקטוף נכון את הפרי מן העץ. וגם אני השתמשתי בה.

הזוית האישית

סבתא צדיקה: "סבתא ממש הרגישה שהיא חוזרת לתקופה שסיפרה לי עליה היא מאוד נהנתה לספר לי על התקופה."

הנכדה נטע: "היה לי מאוד מעניין לשמוע על הסיפור של סבתא הרגשתי תחושה מאוד כיפית כשכתבתי את העבודה עליה ושמעתי את סיפורה."