מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם סבתי נולדתי בעיראק לאמי שרה ואבי חנוכה בשנת 1945.

עליתי לארץ בשנת 1951, הגענו בטיסה מעירק. הייתי בן עשר כשעליתי ארצה. עלינו חמישה אחים וזוג הורים. שני אחים גדולים ממני ושניים שקטנים ממני. הגענו היישר למחנה דוד בחיפה. (זה היה המקום שמביאים אליו עולים עד שמעבירים אותם לישובים). משם שלחו אותנו לקריית שמונה .

מפרס למעברת קריית שמונה העבירו אותנו ממחנה דוד עם משאית פתוחה, לא היו כבישים כמו היום אז עברנו דרך צפת .

בקריית שמונה גרנו באוהלים, ולא היה חימום ולא ציוד בסיסי. אחר כך בנו את הצריפים, וכשעברנו לגור בצריף היה יותר נוח מבחינת חימום, וקירור. כשגרנו  באוהלים הייתה שריפה ענקית בהר, ולכן פינו את כל התושבים משם. ישבנו ליד המעיין כמה שעות, עד שכיבו את כל השריפה. בצריפים היו גדלים שונים. מי שהגיע בתור משפחה קיבל צריף קצת יותר גדול ועם חלון. עד שנות ה – 60 גרנו בצריפים. כשבנו את שיכון א' עברנו לבית רגיל, לא גדול, אך מספיק. היו שני חדרי שינה לא גדולים, ופינת אוכל. בשנות ה – 50 היו מקבלים מצרכי מזון ע"י תלושים, ולפי התלושים היו נותנים אוכל בהקצבה. במקום שבו גן רמז, היתה תחנת אוטובוס ומשם היינו נוסעים לצריפים, שהיו שייכים לרשות המקומית, ששימשו חנויות שבהן קנינו מצרכים . החיים לא היו קלים באותה תקופה, תמיד היה קשה.  פעם היה מקרה שאחי רצה להחליף שוקולד שקיבל לשוקולד אחר. תפסו אותו, ובמשטרה לא הסכימו שיבצע את ההחלפה, ועצרו אותו על זה. היתה תקופת צנע קשה מאוד. אבי צעד מקריית שמונה עד למטולה ברגל, כדי להציל את אחי.

תיכון בעין כרם

את כל התיכון עשיתי בירושלים, בפנימייה חקלאית בעין כרם. למדתי נושאים הקשורים לחקלאות, רפת ומטעים. אחרי הלימודים התגייסתי בלי שההורים ידעו, כי לא היה טלפון שיכולתי להודיע להם.

את צו הגיוס קיבלתי לפנימייה, אז הורי לא ידעו. התגייסתי לצנחנים, ואת השירות שלי עשיתי במשך שנתיים וחודשיים.  במסגרת הצבא עשינו הרבה פעילויות בשטח ירדן . וכשהשתחררתי לא הייתה לי עדיין עבודה.

חיים עצמאיים ועבודה

במשך כל התקופה דאגו לתת לאנשים שהשתחררו, לעבוד חצי חודש בביטחון. תוך כדי עבודתי בשמורת החולה התחילה מלחמת ששת הימים. הייתה כוננות ומתיחות וגייסו אותי למילואים. זה היה כשהייתי משוחרר כשנה מהשירות הסדיר והקמנו את חטיבת המילואים המטכ"לית 55.

עשינו אימון חורפי ליד ערד וזה היה אימון ממש קשה. הייתי על ג'יפ, ובחורף היה צריך לדחוף את הג'יפים עם הידיים, בגלל כל הבוץ שהיה שם. הגעתי ל מאה ועשרים ימי מילואים בשנה. כחלק מהמילואים, לקחו אותנו באוטובוס לשמירות בירושלים, עלינו באוטובוסים מכיוון בית שמש . בירושלים הביאו אותנו לבית הכרם, והכניסו את התושבים למקלטים. נכנסו לעיר לבית הכרם, ועודדנו את התושבים במקלטים, והם דאגו לנו הביאו לנו שתייה ומזון.  בשעה שתיים בלילה כינסו את כולנו ואמרו שהתחילה המלחמה. משך המלחמה, נפלו לנו שם הרבה חיילים, ועד היום מול קבר שמעון הצדיק בצומת, יש אנדרטה לזכר ההרוגים מהגדוד.

אברהם סבתי בשירות חובה:

שחרור הר הבית

ניתנה לנו הוראה שאנחנו הולכים לכבוש את הר הבית. אז סידרו את כולם עם ציוד צבאי והעמידו אותנו בשני טורים של חיילים, שהולכים לכיוון שער האריות, ובמשך כל הזמן הזה ירו עלינו. פרצנו את שער האריות והלכנו לכיוון הר הבית. בדרך הודיעו לנו שהכותל נכבש, ושהר הבית בידינו. הגיע רב עם ספר תורה ותקע בשופר, הייתה הרגשה משמחת ומרגשת, באותו זמן לא הבנו איזה אירוע היסטורי עשינו פה. הגיעו גם ראש הממשלה, שר הביטחון משה דיין  ואלוף פיקוד מרכז.

טקס הדלקת משואה ביום ירושלים בגבעת התחמושת

בשנה שעברה אשתי נפטרה, והודיעו לבן שלי שרוצים שאני אבוא לטקס של הדלקת משואה, בגבעת התחמושת לכבוד יום ירושלים. אני לא רציתי ללכת כי זה היה חודש אחרי שאשתי נפטרה, בסוף השתכנעתי והלכתי להדליק שם משואה. כל הילדים שלי והבנים באו איתי לטקס בירושלים.

אלוף משנה אמר לי שהוא מוריד בפני  את הכובע, על הדברים שעשיתי עם החטיבה, לטובת כל מדינת ישראל. ושהוא רוצה מאוד שאבוא להדליק שם משואה. פרסמו בכל מיני מקומות שבן מקריית שמונה זכה להדליק משואה. ביום חמישי אני נוסע לירושלים להשבעה של הטירונות של הצנחנים, כי הנכד שלי מסיים שם את הטירונות שלו. והוא תמיד אומר לי "סבא, אני לא מבייש אותך" .

הזווית האישית

אברהם סבתי ושלומית רוני יונה השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר ברנקו ויס בקריית שמונה, בהדרכת בר אברהם בתשפ"ג 2022 .