מאגר סיפורי מורשת

סבתא ליאורה קלעי נולדה בישראל בעיר תל אביב בשנת 1952, הוריה נולדו בפולין ועלו לישראל בין השנים 1918-1923. מאכלים שאכלו אצלם בבית היו מאכלים ישראלים כגון: חומוס, פלאפל, חריימה, ומאכלים פולנים כמו גפילטע פיש, רגל קרושה (ג'לי המוכן מעצמות של פרה), וקיגל (איטריות מתוקות).

סבא יואב פולצ'ק נולד בישראל בשנת 1943, אמו נולדה בישראל (רמת השרון), ושמה בת ציון. אביו נולד בפולין ועלה לישראל בגיל צעיר עם הקיבוץ שהתיישב ברמת השרון (קיבוץ שלום). הוא גדל במושבה רמת השרון. אצלם בבית אכלו מאכלים פולנים, כגון: גפילטע פיש, רגל קרושה,(ג'לי המוכן מעצמות פרה).

משמעות השם "יואב": לסבא יואב קוראים בשמו מכיוון שאביו (סבא רבא נח) עלה לישראל מפולין לפני השואה ולא ידע האם משפחתו שרדה את השואה. מקור השם יואב הוא: "יו" – זה "יש" ביידיש ו"אב" זה אבא, כלומר סבא רבא נח בחר בשם שהדגיש את תקוותו שאביו (סבא של סבא יואב) שרד את השואה ועדיין בחיים. לצערו, אביו ושאר המשפחה לא שרדו את השואה.

שמו של אבא של יואב הוא נח ושם אמו בת- ציון (שמה בת ציון מאחר והיא הילדה הראשונה שנולדה למשפחתה בארץ ישראל – ציון). שמו של אחיו הוא ישראל. אביו ואמו עבדו בחקלאות.

הסביבה בה סבא יואב גדל

סבא יואב גר בצריף עם שני חדרים. בישלו וכיבסו במטבח שבבית, התקלחו במקלחת שבחצר, ושיחקו עם השכנים בחצר, ברחובות, ובחצר בית הספר. סבא יואב גדל במושבה קטנה בשם עיר שלום, שהפכה להיות רמת השרון.

במושבה שבה סבא יואב גדל חיו רק יהודים והיו בה מספר בתי כנסת. מקום המפגש של התושבים היהודים היה בבניין ששילב בתוכו גם בית חולים גם בית כנסת וגם הנהלת מושבה. הלבוש באותה תקופה היה רגיל, אחיד ופשוט. וחלק מהאנשים תפרו לבד את הבגדים. ביום יום אנשים אכלו אוכל פשוט כמו ירקות, פירות, וגבינות. בשבתות אכלו אוכל יותר מיוחד כמו חמין וחלות. בחגים אכלו תבשילים שמבוססים על ירקות ולעתים רחוקות עופות. הקניות נערכו בחנויות בבעלות פרטית, לדוגמא – קצב, מכולת, ירקן ואופה שמכר שלושה סוגי לחמים (לחם לבן, לחם שחור ובימי שישי חלה).

משמעות השם ליאורה

לסבתא ליאורה קוראים בשמה מכיוון שהוריה רצו לבחור לה שם ישראלי ומודרני שלא יהיה מזוהה עם הגולה (המדינות מחוץ לישראל שבהן חיו יהודים). שמו של אביה הוא שלמה ושם אמה טובה. לאח של ליאורה קוראים עמירם. אביה היה בעל מוסך מכוניות ואמה הייתה עקרת בית.

הסביבה בה גדלה ליאורה

סבתא ליאורה גדלה בתל אביב, שהייתה עיר גדולה. משפחתה של סבתא גרה במרכז תל אביב ליד כיכר דיזנגוף. באזור שבו גדלה סבתא ליאורה היו רק יהודים ובית הכנסת שכן ברחוב בן-יהודה.

בבית של סבתא ליאורה היו ארבעה חדרים. שכללו מטבח בו הם בישלו, מקלחת וחדרי שינה. הם שיחקו בחצר הבית שלהם או של השכנים וברחובות. הלבוש באותה תקופה היה פשוט ורגיל. חלק מהאנשים תפרו לבד את בגדיהם. ביום יום אכלו מאכלים פשוטים כמו, גבינות, ירקות, פירות, בשר וביצים. בשבתות אכלו מאכלים מיוחדים לשבת כמו: חמין, גפילטע פיש וקיגל. בחגים אכלו מאכלים מיוחדים כמו היום. הקניות נערכו בשוק הכרמל או בצרכנייה. המוצרים שקנו הם ירקות, פירות, בשר, דגים, ביצים וגבינות.

גילגולו של חפץ

יש במשפחה זוג פמוטים לשבת המועברים מדור לדור. הפמוטים נוצרו באירופה (פולין), הם נוצרו בסוף המאה ה- 19, תחילת המאה ה-20. הפמוטים עשויים מכסף, ויש עליהם עיטורים של פרחים, המתאימים לתקופה בה יוצרו.

הפמוטים לשבת הם חלק מהמסורת היהודית, כדי לכבד ולייפות את מצוות הדלקת הנרות בשבת. את הנרות לשבת מדליקות הנשים והבנות במשפחה ויש להן משמעות עמוקה של הארת הבית וגם הבאת האור הרוחני למזל וברכות לבית כולו, כפי שמתאים לשבת המלכה. לפמוטים יש אנרגיה חיובית והם עוברים מדור לדור בתוך המשפחה.

ברביעי לחודש יוני 1924 עלתה לארץ ישראל יהודית, שהינה סבתא רבתא של סבתא שלי (שאני החימש שלה), ברוב כבוד והדר עם שלושת בניה, יעקב, חיים ודוב לבית רוגטקה ובני ביתם, כחמישים איש במניין כולל. סבתא רבתא יהודית הביאה איתה, בעלייתה לישראל, גם את הפמוטים אשר שימשו אותה בפולין, ארץ הולדתה ומחייתה עד שעלתה לישראל. הפמוטים עברו מדור לדור והם מצויים היום בביתם של סבא וסבתא שלי, יואב וליאורה פולצ'ק, שהם ההורים של אימא שלי. בבוא היום יועברו הפמוטים לאימא שלי והם ימשיכו להיות מועברים מדור לדור.

הזוית האישית

דניאל הנכד המתעד: סבתא, היה לי ממש כיף להיפגש איתך ולעשות את התיעוד על המשפחה שלנו, נהניתי מאוד, ולימדת אותי הרבה דברים שלא ידעתי עליהם. אני מאוד גאה להיות חלק מהמשפחה.

סבתא ליאורה: דניאל היקר, נכדי הבכור והאהוב, דור חמישי על אדמת ארץ ישראל, תודה לך על האפשרות לחזור להיסטוריה המשפחתית שלנו. הסקרנות שלך להקשיב לסיפורי דורות משפחתנו מחמם לי את הלב וגורם לי להבין ששרשרת הדורות ממשיכה ולא נפסקת ושל היותנו חלק מעם מיוחד במינו שזכה לתקומה במדינתו. אוהבת וגאה בך מאוד, נכדי האהוב, סבתא ליאורה.