מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתא פנינה

פנינה לוי סבתא של איליי בנדיבה נולדה בשנת 1.1.1941 ולמדה בבית ספר יהודי במרוקו ששמו הוא אליינס. למחנכת שלה קראו מרי והיא לא כל כך אהבה אותה, אבל פנינה אומרת שללמד היא ידעה. בהפסקות היא אהבה  לשחק עם חברות שלה אסתר ומרים, הן שיחקו בקפיצה בחבל, חמש אבנים, מחבואים וקלאס. סבתי אומרת שלמרות שהיה לה קצת קשה בבית ספר המקצוע שהכי אהבה היה חשבון. תמיד היו אומרים להם להתנהג בכבוד, בסבלנות ושעבודה קשה מביאה תוצאות. תמיד כשהייתה הולכת לבית ספר אמה הייתה אומרת לה  "להיות חשובה זה נחמד, אבל זה יותר חשוב להיות נחמדה". סבתי קיבלה המון ערכים מהבית כגון: חברות, ישרה, נדיבות, כבוד והשקעה.

העלייה לישראל בסתר

סבתי מספרת שלא סיפרה לחברים שלה בכיתה שהיא עוזבת את מרוקו, מה שהיה זה באמצע הלילה הגיעה משאית ולקחה אותם לעיר עם ים כי איפה שהיא גרה בעיר מקנס, לא היה ים, אז הם עברו  לקזבלנקה ומקזבלנקה הם הפליגו לצרפת, שם הם שהו במשך חודש שלם. סבתי מספרת שהחיים בצרפת למרות שהתגוררו שם רק חודש היו לא כל כך פשוטים. ההסתגלות לתרבות אחרת לנימוסים אחרים ולעוד המון חוקים ודברים נוספים גרמו לה להבין שבכל מדינה יש תרבות אחרת וההסתגלות למדינה חדשה לא קלה כמו שכולם חושבים. מכיוון שלא הייתה שם הרבה זמן, סבתי לא באמת הצליחה לקבל מצרפת ערכים ונימוסים שילכו איתה לאורך כל הדרך.

אחרי חודש בצרפת, הם נלקחו לאונייה שהובילה אותם לנמל חיפה. כשהגיעו לארץ בשנת 1955 הם התגוררו במעברה בבאר שבע. אבא של פנינה עבד בשדות ואימא של פנינה עבדה בבית חרושת וכך הם חסכו והשיגו כסף לעבור לבית בבת ים.

סבתי גדלה בבית עם שמונה אחים ואחיות, היא מספרת שהיה קשה מאוד, כי בתקופה ההיא בשנות ה- 50  הגיעו היא ומשפחתה לארץ וחייו במעברה. ההורים שלה היו קשיי יום והם לא יכלו להרשות לעצמם להחזיק את הבית מבחינה כלכלית, לכן סבתי ואחיה עברו לחיות במוסד בבית ים ואחותה הקטנה עברה למוסד בפתח תקווה. סבתי  מספרת שהיא הייתה באה בסופי שבוע לבקר את ההורים ואז חוזרת בחזרה למוסד.

סבתי המשיכה לספר לי, כי ישר אחרי שסיימה את לימודיה בתיכון היא הלכה לעבוד בהנהלת חשבונת, כי המצב בבית לא היה כל כך טוב. היא הייתה צריכה לעזור בפרנסת הבית ולא היה להם כסף לבזבוזים כמו טיולים והצגות וכל המותרות שאפשר לעשות להנאה. "היה לנו כסף לבגדים חדשים רק בחגים אבל להורים לא היה כסף לתת לנו, הייתי צריכה לצאת לעבוד בשביל כסף לעצמי".

ההכרות עם סבא

סבתי מספרת שבאותה תקופה היא עבדה בתל אביב והיה יום שימשי ונעים, היא יצאה להפסקה בין 13:00- 14:00 ואמרה לעצמה שחבל לא ללכת לים ביום כזה, אז היא יצאה לכיוון חוף הים ולאחר כמה זמן כשהגיעה לחוף שרתון בתל אביב  פגשה את סבא משה כך סבא וסבתא שלי נפגשנו.

 סבתי בצעירותה

סבא ישב ליד סבתי והם דיברו מעט ולאחר מכן קבעו לצאת וככה הקשר התחזק. הם הפכו לחברים ואחרי שנה וחצי החליטו להתחתן. החתונה של סבתי וסבא שלי הייתה ברבנות בתל אביב, ההפך הגמור מחתונות היום, פעם לא היו  אולמות מפוארים והפקות גדולות. היה שולחן ארוך עם אוכל וחופה. לחתונה הגיעו רק  בני המשפחה הקרובה.

לאחר שנתיים של נישאוים נולד הילד הבכור ושמו רם ולאחר עוד חמש שנים אמי נולדה והיא הבת האמצעית מבין שלושת האחרים.

באותה תקופה לא היה מקובל לצאת לירח דבש וגם לא היתה האפשרות מבחינה כלכלית. באותה תקופה אחרי החתונה התחילו סבי וסבתי לבסס את חייהם המשותפים. לאחר החתונה שכרו סבי וסבתי דירה קטנה בתל אביב, סבתא אומרת: "וזה היה הירח דבש שלנו".

סבתי וסבי נהגו  ללכת לחוף שרתון בתל אביב ולהעביר שם את הימים הקייצים. סבי אהב מאד את הים, הוא היה מגיע בכל יום לחוף לשחות ולעשות ספורט ואז היה נפגש עם חברים למשחק שש-בש. סבי היה מספר בהתרגשות על הים. כולם ידעו והכירו את סבי לא היה עובר יום אחד, כולל יום חורפי שסבא לא היה שוחה בים.

חיי הנישואים הראשונים שלהם היו בבית ברחוב סנדרסון בתל אביב, מול הבית של חיים נחמן ביאליק. בבניין של סבי וסבתי צילמו את סדרת הטלווזיה "הצריף של תמרי הנגר", ובקומה השנייה גר הזמר צביקה פיק ז"ל.

החיים בתל אביב היו תוססים ומלאים בחוויות רבות. סבי וסבתי אהבו לטייל לאורך החוף ולצאת למסיבות. סבי אהב מאוד את החיים ואהב לבלות בכל המסעדות והברים בעיר. הוא היה ספורטאי ואהב מאוד לעשות עמידת ידיים בים ופליקפלקים.

סבי היה גם שחקן כשהיה צעיר והשתתף בכמה סרטים מתולוגים כגון: "קונילמל"  ו"תעלת בלאומיך" ובצגות כגון "כנר על הגג " בתיאטרון הבימה. לקראת גיל 35 סבי התחיל לעסוק ביהלומים ועבד בבורסה ליהלומים ברמת גן.

סבתי אהבה מאוד לסרוג ולשמוע מוזיקה בזמן שהיא מבשלת מאכלים מרוקאים. סבתי וסבתי אהבו  אוד לבלות בכל שבת בים ולפעמים היו מקימים אוהל בים וישנים שם. הם היו אוכלים בכל שבת במסעדת הפיל ובתל אביב הקטנה.

סבתי גדלה במשפחה דתייה ואחיה הבכור לא הסכים שסבתי תתגייס לצבא ולכן הצהירה שהיא דתיה ושחררו אותה. לא היה אז שרות לאומי. היום כשהיא מסתכלת לאחור זה מאוד מצער אותה והיא הייתה רוצה לחוות את החוויה של השרות בצבא. סבי התגייס  לצבא ושירת בתותחנים.

כל חייה של סבתי היא הקדישה לגידול וחינוך הילדים והכי חשוב היה לה להנחיל להם ערכים. זהו המסר שהיא מנחילה עד היום ומעבירה לנכדים ולנינים שלה, שהכי חשוב לפניי הכל זה להיות אדם טוב לזולת, לעזור לכל מי שזקוק, לעשות מעשים טובים ולכבד את הבריות.

הזוית האישית

הנכד איליי: נהנתי מאוד מהעבודה הזאתי ומהזדמנות שניתנה לי לעבוד עם סבתי ולשמוע על ילדותה ועל צדדים מחייה שלא שמעתי אף פעם. היו פעמים שהיה טיפה קשה, כי לא הצלחתי לנסח את העבודה באופן טוב, אבל התגברתי על זה ויצא תיעוד ממש יפה.

סבתא פנינה: אני שמחה מאוד שהייתי חלק מהפרויקט הזה, תמיד רציתי לשבת עם הנכדים שלי ולדבר על העבר שלי ועל ההבדלים בין הילדות שלי לשלכם. אני רוצה להודות למי שגרם לנו לשבת ככה פנים מול פנים ופשוט שאני אדבר ואתה תקשיב, זה נתן לי  הרבה נחת שאני יכולה להעביר את הסיפור שלי לדורות הבאים של משפחתנו.