מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה גמליאל, נולדתי בשנת 1954. עליתי לארץ מטנג'יר שבמרוקו, שם גרתי בילדותי. שמות הוריי היו יוסף ופורטונה וארץ מוצאם – מרוקו. בילדותי למדתי בבית הספר אליאנס בטנג'יר וחבריי היו בעיקר השכנים. עד היום אני זוכרת את שמותיהם: שרה, ג'יזל וג'קלין. המשחקים שהכי אהבנו לשחק היו קלאס, חבל, חמש אבנים, מחבואים וסבתא סורגת.

סבתא גילה בילדותה

סיפור העלייה לארץ

אני ומשפחתי שטנו באונייה עד למרסיי שבצרפת ושם שהינו במשך שלושה ימים, אחר כך, עלינו לארץ בטיסת "השלום" והגענו לנתניה – שם אני גרה עד היום.

היו מעט מאוד בנייני מגורים בנתניה באותה התקופה. היה קשה מאוד ללמוד את השפה בהתחלה, אבל הלכנו לאולפן עברית וזה עזר לנו מאוד, למדתי בפנימיית בית ספר נעורים.

לאחר שלמדתי את השפה והתחלתי להסתגל, עבדתי במספרה, בחנות יהלומים, בפעוטון, בגן ילדים ובבית אבות. התחביבים שלי הם ספרות (מספרה), לבשל ,לאפות ולטייל עם חברות.

סבתא ותחביביה

היכרות ונישואים

חברתי אמרה לי שיש לה מישהו להכיר לי. היא הכירה לי את אבי ילדיי, התאהבנו והתחלנו לצאת ביחד. התחתנתי בגיל עשרים. נולד לי בן, ולאחר ארבע שנים, תאומות. כשהייתי בת חמישים נולדה הנכדה הראשונה שלי.

בגיל 62 יצאתי לגמלאות. כיום אני בת 68 ויש לי שבעה נכדים שאני מאוד אוהבת. אני אוהבת לבלות עם חברותיי ולצאת לטיולים מאורגנים. המסר שלי לדור הצעיר הוא שחשוב להנות מהחיים, גם כשאין מסגרת. לחוות את היום בכיף, ותמיד להיות עם המשפחה.

הזוית האישית

סבתא גילה: נהניתי לבלות עם נכדתי וחברתה, היה מאוד מהנה להיזכר בחוויות מפעם. נחמד לתת לדור הצעיר כלים לחיים ועצות למה כן צריך לעשות ומה לא.

ליעד הנכדה המתעדת: נהניתי לעשות את העבודה כי ביליתי עם סבתי ועם חברתי מיכל, למדתי כמה דברים שלא ידעתי על סבתא שלי והיה כיף לשמוע על העבר שלה.

מיכל המתעדת: היה לי כיף לעשות את התיעוד במסגרת התכנית למרות שזו לא סבתא שלי, נהניתי להכיר את ההיסטוריה של סבתא של ליעד ולשמוע על החיים לפני הרבה שנים.