מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי כהן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, יוסף כהן. סבי עלה בשנת 1958 לישראל מסוריה, כשהיה בן עשרים והוא סיפר לי על עלייתו לארץ.

סבא יוסף מספר לאורי

שמי יוסף כהן, אני סבא של אורי. נולדתי בשנת 1938 בעיר חלב שבסוריה. להורים שלי קראו מנשה ושמחה, ואנחנו שמונה אחים במשפחה, ארבעה בנים וארבעה בנות ששמם: ג'קלין, גולייט, אלי, פנינה, אריה, מרדכי, מיכל ואני.

אימא הייתה עקרת בית ואבא שהיה ציוני נלהב עסק במסחר ועזר בהעאלתם של יהודי סוריה לארץ ישראל. בביתנו דיברו בשפה הערבית. זו השפה הרשמית שבה דיברו בסוריה וגם בבתי הספר כמובן, למרות שגדלנו בשכונה יהודית.

ילדותי בעיר חלב

היו לנו חיי משפחה רגילים, למדנו בבית ספר, וחוץ מזה לא היה יותר מידי מה לעשות. אהבתי לקרוא ספרים, ומידי פעם גם ללכת לקולנוע לראות סרט עם המשפחה.

הבית שלנו היה בית יהודי מסורתי, היה לנו סלון ושלושה חדרים. הילדים הקטנים ישנו בחדר עם ההורים, חלק היו בסלון, והאחים הגדולים התפצלו לחדרים בנים בחדר אחד ובנות בחדר השני.

הייתי עד גיל 10 בבית ספר יהודי ואחרי גיל 10 עברתי ללמוד בבית ספר פרטי נוצרי אורטודוקסי. בבית ספר תמיד אהבתי ללמוד מתמטיקה ובתיכון אפילו למדתי במגמת הנהלת חשבונות.

מכיוון שהשכונה הייתה של יהודים כל היודים התכנסו בבית הכנסת בחגים ובאירועים שהיו להם. לא היה לנו הרבה דברים לעשות בילדות כמו שיש היום אז הייתי אוהב בעיקרון רק לקרוא ספרים.

סבא יוסף ואימא שלו לפני העלייה לארץ

העלייה לארץ ישראל

הגענו כל המשפחה עם דרכון סורי דרך טורקיה לישראל. הקשר לישראל תמיד היה, אבא שלי היה אסיר ציון ופעיל במשך כל השנים בעזרה ובהעלאת יהודים לישראל, והוא דאג לעלות עם כל המשפחה לישראל. הייתי בן 20 כשעלינו לארץ.

מאחר והייתי בן עשרים כשעלינו לארץ, התגייסתי מייד לצבא. כשישה חודשים לאחר שעלינו לישראל, אבי נפטר ולכן שוחררתי מהמשך השירות. אני שמח שאבי לפחות זכה להגשים את חלומו ולעלות לישראל.

סבא יוסף וסבתא שרה ביום חתונתם

הזוית האישית

הנכד אורי: היה לי מאוד כיף ללמוד דברים חדשים על סבא שלי ועל המשפחה שלנו.

סבא יוסף: היה לי נחמד לעבוד עם נכדתי ולספר לה על החיים שלי.