מאגר סיפורי מורשת

שמי עידן קופר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את הסיפור של סבתא שלי, רגינה קופר. סבתא רגינה נולדה בשנת 1956 באורוגגואי בעיר מונטווידאו. היא עלתה לישראל בשנת 1973, כשהייתה בת 17.

סבתא רגינה מספרת

"גדלנו בבית ציוני, תמיד דיברו על ישראל, החלום הציוני והמטרה הייתה תמיד העלייה לישראל.

נולדתי בשנת 1956, בעיר מונטווידיאו שבאורוגוואי וגדלתי בבית ציוני מאוד. לאבי הייתה חנות ואני זוכרת שאח של אבא שלי, תלה את דגל ישראל בחנות שהייתה לאבא שלי ואמר "אני אמות בשביל הדגל הזה!!!".

 סבא וסבתא

בביתנו הציוני, חגגנו את כל האירועים והחגים היהודיים, הן בבית והן בבית הכנסת. הם כללו את כל המנהגים ואת כל המאכלים המסורתיים שאפיינו כל חג. היינו חלק מהקהילה היהודית הגדולה שחיה שם

הקהילה היהודית

"עם תחילת המאה ה-20 החלה ההגירה של יהודים לאורוגוואי. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעו פליטים יהודים רבים מאירופה וכן לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, אז הגיעו יהודים רבים ממרכז אירופה, רוב היהודים במדינה מתרכזים בשכונת פוסיטוס (Pocitos) בעיר, עם המוסדות המובילים של הקהילה נמנים שני בתי הספר היהודיים לבנים ובנות: אינטגראל-אריאל ויבנה (דתי), ובית ספר של חב"ד המיועד לבנות בלבד. החל משנות ה-60 ועד לשנת תשמ"ח (1986) כיהן כרבה של הקהילה החרדית בעיר הרב אברהם צבי בעק. לקראת סוף המאה ה-20 החלו יהודים רבים לעזוב את המדינה, חלקם עלו לישראל".

סבתא מספרת: "באחד מימי ההולדת שלי, קיבלתי מסבי צמיד שתלויות עליו דמויות קטנות עם חפצים ושמרתי עליו עד היום.

בשנת 1973 עשינו עליה לישראל. בשנה הראשונה גרנו בצפת ואז החלטנו לעבור לגור בכפר סבא ובעיר הזו אנחנו גרים עד היום".

הזוית האישית

עידן קופר: היה מרגש לשבת עם סבתא ולשמוע את הסיפור מפיה. הרגשתי כאילו הייתי בעבר. למדתי על העלייה ואיפה הם גרו בישראל. הכי אהבתי את החלק שבו סיפרה לי על אח של אבא שלה שתלה את הדגל ואמר "אני אמות בשביל הדגל הזה".. נהניתי מהתהליך – היה ממש כיף לשמוע את הסיפור ולכתוב אותו בו זמנית.