מאגר סיפורי מורשת

שמי  יאנינה יונרסקי פליד, עליתי לארץ בשנת 1991. עליתי למטוס לבודפשט ומבודפשט לתל אביב. עליתי עם אלכס בעלי ושני הבנים שלי פבל ואנטון. פבל היה בן 10 ואנטון בן 3. עלינו לארץ מכיוון שהיה קשה לחיות באוקראינה מבחינה נפשית וכלכלית.

במסגרת העלייה לישראל היה לי קשה להיפרד מהסביבה ולעזוב את ארץ הולדתי. היה לי קשה להיפרד מכולם אבל הבנתי שזה לטובתי ולטובת משפחתי, ושאם היינו ממשיכים לחיות באוקראינה זה היה מאוד קשה ובמובנים מסויימים הורס את המשך החיים של הבנים שלי.

אני מאיה, הנכדה המתעדת, למדתי הרבה דברים. למדתי על העלייה של סבתא שלי על הקשיים והדברים שהיא ומשפחתה התמודדו על הצורה בה דברים פעם התנהלו איך התנהלו בתחבורה ציבורית ואיך עלו לארץ. איך זה מרגיש להיפרד מהמשפחה ואנשים קרובים, ולעזוב את כל מה שהיא הכירה.

משפט שסבתא שלי נוהגת להגיד הרבה: ״אל תדבר על כמה שאתה מצליח לפני שאתה מצליח…״ (בתרגום מרוסית), כלומר קודם כל להצליח ורק אחרי להתגאות בזה.

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: היה מעניין, למדתי על סבתא שלי וההיסטוריה של המשפחה.