מאגר סיפורי מורשת

הפרי הירוק שנראה טעים

בשנת 1957 כשהייתי בן 7, מנהיג פולין גומולקה, החליט לגרש את יהודי פולין שתמכו בישראל אחרי מלחמת קדש. נסענו ברכבת מוורשה דרך צ'כיה ואוסטריה עד לידו דה איסולו ליד ונציה. בדרך, קיבלנו חבילות של אוכל מהג'וינט היהודי. מצאתי קופסת שימורים שהפרי על התווית היה ירוק ונראה יפה. ברור שפתחתי את הקופסה ושתיתי את המיץ. זה היה נורא ואיום, חמוץ נורא… מסתבר שבקופסה היו זיתים וזה לא היה ליפתן. זיתים לא היו מוכרים לנו בפולין, לקח לי שנים עד שהתחלתי לאכול זיתים.

בלידו דה איסולו, שעל שפת הים, היינו שבועיים בהם מאוד נהנינו. לאחר השבועיים האלה עלינו על אנייה טורקית ישנה והפלגנו במשך ארבעה ימים לחיפה. בדרך אכלנו כמעט רק דגים והריח מילא את האנייה. בערב ה – 31 לאפריל ראינו את האורות של חיפה וירדנו מהאנייה למחרת, ה – 1 במאי, בפסח. כשירדנו מהאנייה קיבלנו מצה וביצה קשה ופגשנו בן דוד של אבא שלי. לפני מספר שנים, בא אלינו צבע (מקצוע) והסתבר שגם הוא הגיע מפולין. מיד הייתה לי תחושה  שיש כאן סיפור מעניין. ואכן הסתבר שהגענו באותו יום, באותה אנייה.

יום הגיעה לבניין שלנו משפחת עולים חדשה מרוסיה. זוג הורים עם ילד וסבא עם סבתא. המשפחה לא ידעה עברית טובה עדיין ויצרנו איתם קשר באידיש.

כשבועיים אחרי שהמשפחה עברה לבניין, חל חג החנוכה. החלטנו להזמין את המשפחה להדלקת נר ראשון של חנוכה. הדלקת הנרות התקיימה עם משפחת העולים ועם שלושת הבנים שלנו. הסבא הוא זה שהתכבד להדליק את הנר. ההתרגשות של הסבא והרעד שעבר בו מהמעמד היה מרגש מאוד. מעמד זה היה חשוב גם לנו ושמחנו שהילדים שלנו נכחו במעמד זה.

הזוג הצעיר (היה אז צעיר יותר) הפך לחברים קרובים לנו, אנחנו מבלים איתם ואפילו היינו יחד בחו"ל.

הזוית האישית

סבא אשר ואלון בתכנית הקשר הרב דורי