מאגר סיפורי מורשת

סבתי, אליענה, נולדה בשנת 1949 בקריבוי רוג שבאוקראינה וזה סיפורה:

כשהייתה בת 3, סבתי טסה מאוקראינה לאוזבקיסטן עם משפחתה. זה היה זמן קשה מאוד אחרי מלחמת העולם השנייה, לא היה מספיק אוכל והיו לה הרבה קשיים. אבל סבתי הייתה חזקה ואחראית. בצעירותה. סבתא גם למדה בבית הספר, גם שמרה על האחים והאחיות הקטנים שלה בגלל שהמצב הכלכלי היה קשה והוריה עבדו הרבה כדי להשיג אוכל למשפחה.

סבתי מאוד אהבה לשיר, היא הופיעה בהופעות מקומיות וגם סתם לכיף.

ב-1/12/1993 כאשר סבתי הייתה בת 54 היא עלתה לארץ ישראל עם 3 ילדיה: אמא שלי, רינה, שבאותו הזמן הייתה בת 18, דוד שלי, פליקס, שבאותו הזמן היה בן 20, ודודה שלי, אנג׳לינה, שבאותו הזמן הייתה בת 23.

סבתי התאהבה בישראל כבר מהרגע הראשון שהיא יצאה מהמטוס, בעיקר בשל האקלים החמים ששורר ברחבי הארץ.

אבל, היו לה גם קשיים רבים בהתאקלמותה בארץ מפני שסבתי לא ידעה לדבר בעברית. בנוסף לכך, היה לה קשה מאוד להיפרד מכל חבריה ושאר משפחתה, שנשארו באוזבקיסטן. אבל סבתי אף פעם לא ויתרה. לכן, היא למדה עברית באולפן, בצורה עצמאית, ולקחה שיעורים פרטיים בדיבור בעברית.

כיום, סבתי מדברת עברית שוטפת. והיא גם שרה שירים בהופעות בשפה העברית.

הזוית האישית

רפאל: אני נהנתי מאוד לשוחח עם סבתי ולשמוע את הסיפור שלה. היא סיפרה על עצמה הרבה דברים חדשים שלא ידעתי לפני, למשל: לא ידעתי לפני העבודה שסבתי עברה לאוזבקיסטן בגיל 3 שנים ולא ידעתי על העיר באוקראינה קריבוי רוג ועוד… ובנוסף לכך, העבודה עם סבתי, גיבשה אותנו מאוד וכמו שאמרתי שמחנו מאוד לשוחח ביחד.