מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב-1960 במרוקו, עליתי ארצה מבני מלל עם משפחתי באוניה. כאשר הגענו לאשקלון נתנו לנו לגור בצריף. ההורים שלי לא ידעו לדבר עברית והקליטה היתה קשה מאוד. בגיל 6 עליתי לכיתה א (בלי גן)

בית ספר יסודי היה דתי מאוד בבית הספר הצלחתי ללמוד עברית.

בית ספר יסודי היה ארוך ומאתגר כי היה עד כיתה ח.

באותה תקופה רק אבא שלי עבד מצבנו הכלכלי לא היה טוב, אבל למרות זאת היינו מאוד מאושרים ושמחים בחלקנו.

הינו 7 אחים בבית אחד תמיד עזרנו לאמא ואבא.  והאחים הגדולים ואני (הייתי הבת השלישית)  דאגנו לאחיי הקטנים  והייתי כמו אמא קטנה ובתור ילדה בת 12 13 זה היה סוג של אחריות בשבילי

אבל למרות זאת אהבתי לעשות את זה.

במשך כל החיים ההורים שלי היו תלוים בנו בגלל השפה והתרבות שלא קיבלו אותה.

באותה תקופה קיפחו מאוד את עדות המזרח ותמיד חיינו בתחושה שאנחנו בשולי החברה

וזה מנע מאיתנו להתקדם בכל התחומים כמעט.

אך למרות זאת הוריי היו אנשים חכמים דרשו מאיתנו ללמוד תיכון,בגרות,תואר ראשון,וכ"ו

וכך הצלחנו להישתלב בחברה ובמקומות עבודה.

שם משפחתי ממרוקו היה עלון וכאשר הגענו ארצה בכל מקום שהיינו בו לא ידעו לבטא (ע) ושינו את עלון ל-אלון.

אבי ז"ל לפני מותו ביקש שירשם על המצבה עלון.

מסר שהנחילו לי הוריי הוא: עשה טוב קבל טוב

הזוית האישית

אליאב וזוהר: היה כיף להיות ביחד עם סבתא ולשמוע ממנה דברים חדשים שלא ידענו עליה, ועל ילדותה. היה גם כיף בכל הפעילויות המיוחדות שעשינו, למשל התיפוף על הכיסאות.

סבתא רוזה: למרות שיש לי קשר טוב ומדהים עם הנכדים שלי, חוויתי חוויה מדהימה ומחזקת. הסדנא רק חיזקה לי את ההחלטה שעשיתי טוב שיצאתי לפנסיה ולהיות איתם זו עבודה מהנה ותורמת המון למצב רוח ולהרגשה טובה. הכרתי גם את שאר הילדים והסבתות וגם שם יש קשר אמיץ ויש תחושה שזו הייתה מתנה נהדרת.