מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל אלוני, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, טלי אלוני. תעדתי את סיפוריה כפי שסיפרה לי אותם:

סבתא טלי אלוני מספרת:

נולדתי בתאריך 22.04.1955 בקיבוץ העוגן. הורי הגיעו מארצות שונות, אבי ז"ל משה קראוס נולד בתאריך 11.12.1920 בצכוסלוקיה והיה הניצול היחיד בשואה ששרד מכל משפחתו. אמי יהודית עבדולנבי שתחייה נולדה בשנת  1930, (איני יודעת את התאריך המדויק) בעיראק. הם הגיעו לארץ לקיבוץ העוגן שם הכירו והתחתנו.

עד גיל שנתיים וחצי גדלתי בקיבוץ בבית הילדים שם אכלתי, ישנתי וביליתי את רוב שעות היום. בכל יום בין השעות 16:00-18:00 הורי היו מגיעים לקחת אותי הביתה לבלות איתם וובערב, החזירו אותי לבית הילדים.

לאחר שנתיים וחצי עזבנו את הקיבוץ וקיבלנו כל אחד יחידת סכ"ום, שלוש צלחות, שלוש כוסות, סיר בישול, שמיכת פוך, מעט ביגוד ומעט כסף, שיספיק לנו לתחילת חיינו החדשים. אחות של אמי שגרה בכפר סבא הציעה שנבוא לגור אצלה עד שהורי ימצאו עבודה. היא  פינתה לנו חדר ולקחה את בנה שישן עם הוריו ואילו אני ישנתי עם הורי בחדר השני.

אמי יצאה לעבוד במפעל טקסטיל ואבי עבד בעבודות מזדמנות. חסכו וקנו דירה בכפר סבא בשיכון סירקין. כשהייתי בגיל ארבע נולדה לי אחות, בשם אסנת, עזרתי להורי לטפל בה.

אני זוכרת ילדות נפלאה בגן הילדים, הכרתי חברים חדשים ובשכונה נהגנו לשחק בקלאס, גומי, לקפוץ על חבל, מחניים, חמש אבנים.

בילדותי לא היה מקרר שעבד על חשמל וכל יום היה מגיע טנדר ובתוכו בלוקי קרח. אחד ההורים היה עומד בתור ולוקח בלוק או חצי בלוק ואנחנו, הילדים היינו מלקקים את טיפות הקרח שנמסו. כמו כן לא היה לנו חלב במכולת ובכל יום היתה מגיעה חלבנית עם עגלה ומחלקת חלב. הורי השאירו בקבוקי חלב ריקים לפי הצורך ובתוך הבקבוק היינו משאירים כסף ובתמורה מקבלים בקבוקים מלאים בחלב, אף אחד לא לקח את הכסף שהיה בבקבוקים הריקים.

למדתי בבית ספר ברנר ובכל בוקר היינו אוכלים ארוחת בוקר והולכים ברגל חוץ מבימי סופה וקור שאז אבי היה יורד איתי לתחנת האוטובוס ומחמם לי בעזרת ידיו את ידי הקפואות. היה לי מעיל מגומי בצבע כחול עם כובע, המעיל הגיע עד למגפי הגומי והילקוט מעור מתחת למעיל.

בערך מגיל שש בכל חופש גדול הייתי מבלה בקיבוץ בו נולדתי בין שבוע לשבועיים עם קבוצת הילדים בני גילי, הייתי מגיעה בבוקר משתתפת בכל הפעילויות, היינו הולכים יחד לבריכה ורק בערב הייתי חוזרת לישון אצל דודתי שגרה בקיבוץ.

בילדותי

כשהייתי בת עשר נולד לי אח בשם שרגא, עזרתי לטפל גם בו ואפילו לקחתי אותו לעשות חיסון ראשון, בגיל שלושה חודשים. שמתי אותו על ברכיי וכשהוא קיבל את החיסון הוא התחיל לבכות ואני בכיתי איתו. כשהוא היה בגן נהגתי לכבס בידיי את בגדיו. כמו כן, כשאחותי ואחי היו בבית הספר נהגתי לעזור להם בשיעורי הבית ואפילו הייתי הולכת לאספת הורים במקום אמי.

הבית בו גדלתי גבל בשדה בו גידלו תפוחי אדמה ובוטנים אחרי שאספו את רוב היבול היינו, הילדים וההורים  מהשכונה מגיעים לשדה עם שקים ואוספים בוטנים ותפוחי אדמה לפעמים היו מגיעים רועים עם עדר כבשים אחותי, אחי ואני היינו מצטרפים אליהם.

לימודים

למדתי בבית ספר יסודי ברנר בכפר סבא מכיתה א' עד ח'. היו לי מורים מבוגרים שעברו את השואה והיו מאוד קשוחים כלפי וכלפי כל תלמידי הכיתה. בתקופתי לא הייתה חטיבת ביינים ומבית הספר היסודי למדתי מכיתה ט' עד כיתה יב' בתיכון בית ברל ולאחר מכן למדתי בסמינר למורות וגננות בבית ברל.

היה לי קשה בלימודים בבית הספר היסודי ובתיכון, אך לא ויתרתי. ישבתי במשך שעות ארוכות על מנת להכין את שיעורי הבית ורק לאחר שסיימתי התפנתי לפגוש חברות. בסמינר היה לי קל יותר והנהנתי ללמוד.

בבית הספר היסודי השתתפתי במקהלת בית הספר ברנר, פעמיים בשבוע כשעה לפני תחילת הלימודים הייתי קמה בשמחה להגיע לשיעור במקהלה. פעם בשנה הייתה תחרות מקהלות מכל בתי הספר היסודיים בכפר סבא, המקהלה שלנו זכתה לרוב במקום הראשון.

המעבר מבית הספר היסודי לתיכון  היה לי כיף, הכרתי  חברות וחברים חדשים לכיתה ומורים חדשים והרגשתי בוגרת יותר. בבית הספר היו לי חוויות מיוחדות. כמו כן השתתפתי גם בחוג ספורט שנערך במגרש הישן של הפועל  כפר- סבא בחוג אתלטיקה קלה.

הייתי חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר, לפי המלצת הורי, אך לא היו לי חברים מהכיתה שם ולכן עברתי לתנועת הנוער העובד. אני זוכרת את עש הלילה את השבועה לתנועה, את הפעולות והטיולים הנפלאים. המדריך שכה אהבתי נהרג בשרותו הצבאי בידי מחבלים.

אני זוכרת היטב חוויה מעציבה. כשהייתי בכיתה ד' המחנך שלי ביקש משתי אימהות לאפות עוגה למסיבה בסיר פלא (תבנית עגולה עם חור באמצע). אמי אפתה עוגה וקישטה אותה בשוקולד. המורה חילק עוגה אחת לתלמדים ואת העוגה שאמי אפתה, חתך בצד אחד עד החור ותלה אותה על צווארו והתחיל לקפץ, נעלבתי מאוד והתחלתי לבכות והוא לא הבין למה אני בוכה.

בתיכון השתתפתי בחוג ספורט ומוזיקה ובמסיבת הסיום הופעתי בשיר סולו לפני כל תלמידי השכבה והוריהם.

הייתה לנו פעילות במסגרת הגד"נע נסענו לבאר-אורה שבערבה. היה יום קיץ חם, טיפסנו על הר ואני התעלפתי כנראה שלא שתיתי מספיק מים, המדריך הרים אותי על הגב שלו וכל הבנות קנאו בי. יצאתי גם לטיול בבית הספר שדה, באר-אורה ושם ראיתי לראשונה מהו שיטפון בנגב.

בתיכון התנדבתי לעבוד עם ילדים במצוקה, הייתי מגיעה אליהם הביתה ועוזרת להם בשיעורי הבית ויוצאת איתם לטייל בסביבה והיינו משוחחים על כל מיני נושאים הייתי צריכה להישאר איתם כשעתיים, אך פעמים רבות נשארתי שעות נוספות כי הרגשתי שהם זקוקים לי ואני תורמת להם. המשכתי גם בסמינר עד חודש לפני שנישאתי והם כל כך אהבו אותי ורצו להתחתן איתי.

בסמינר השתתפתי בחוג קרמיקה, יצרתי כלים יפים. במסגרת הלימודים עברנו בגני ילדים, העברנו להם מפגשים ולימדנו אותם נושאים שונים, כל כך נהנתי והרגשתי שיש לי מה לתרום וידעתי שאני אהיה גננת.

משפחה

בני משפחתה של אמי נולדו בעיראק, זו הייתה משפחה ענפה (גדולה). היו לה שש אחיות וארבעה אחים. היו להם חיים טובים, אך כשעלה לשלטון מלך חדש הם התחילו לסבול מהערבים. אמי סיפרה לי שהתעללו באחותה. על אחת מאחיותה של אמי שפכו זפת חמה, לאחים הציקו וקראו להם יהודים מסריחים ובכל פעם שפגשו אותם הרביצו להם.

העלייה לישראל

בשנות החמישים החליטו מספר אחים, כולל אמי, לעלות לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ העוגן. סבי, סבתי ושאר האחים עלו כשנתיים אחריהם, אך הם שוכנו במעברה עם אוהלים בתנאים קשים. אמי הייתה מגיעה אליהם ומביאה להם מהקיבוץ חלב מהרפת, פירות וירקות.

לאחר פירוק המעברה עברו סבי וסבתי וחלק מילדיהם להתגורר ברמת-גן, רחובות, כפר סבא ונתניה.

במשפחה של אבי שנולדה בצ'כוסלובקיה לימים סלובקיה, הייתה משפחה קטנה. היו כמובן הוריו ורק אח אחד. הם חיו חיים צנועים אך טובים. אבי ואחיו הלכו לבית הספר, שיחקו עם חברים והייתה להם ילדות מאושרת. כשאבי היה בן 19, פרצה מלחמת העולם השנייה, הגרמנים נכנסו לצ'כוסלובקיה ורצחו את סבתי סבי ואת אח של אבי.

אבי ניצל הוא לחם עם הפרטיזנים נגד הגרמנים והסתתרו ביערות וכשחזר לביתו לאחר המלחמה החליט עם עוד חברים ששרדו את השואה לעלות לישראל.

החגים במשפחתנו

ראש השנה, סוכות ופסח, חגגנו אצל סבא וסבתא שלי ברמת-גן, כל הדודים והדודות ובני הדודים והדודות. כ-50 איש היינו מתקבצים בסלון ובמרפסת הסגורה. סבתא והדודות היו מכינות את מאכלי החגים, היינו יושבים צמודים כל כך מבלי יכולת לצאת ואם מישהו היה צריך לצאת הוא היה עובר מתתחת לשולחן. אני זוכרת את המאכלים הטעימים, את הצחוק הסיפורם והבדיחות מסביב לשולחן. בסיום הארוחה נהגו הילדים לצאת לחצר לשחק תופסת, מחבואים וקלאס.היינו חוזרים הביתה בשעה מאוחרת.

את החגים הנוספים חגגנו בבית. מלבד ט"ו בשבט שיצאנו לנטוע עצים. ואת חג השבועות חגגנו עם כל בתי הספר בכפר סבא בגן ענק שנקרא גן היופי.

חגיגת בת המצווה

הורי שכרו אולם קטן קישטו אותו בפרחים, אמי אפתה עוגה גדולה, ואימא הדודות הכינו אוכל. אני הלכתי לשכנה כי מאוד רציתי שיהיו לי תלתלים כמו לבנות שלה היא נסתה לעשות לי תלתלים אך לא הצליחה. אני זוכרת  שמאוד התרגשתי ובקושי יכולתי לחייך.

טיולים משפחתיים

נהגנו לצאת לטיולים משפחתיים. גרנו ליד פרדס אבי לקח אותנו לקטוף ולטעום פירות הדר היה גם לימון מתוק שמאוד אהבנו לאכול. אבי נהג להראות לנו את מעורות התנים. נהגנו לטייל בשדות, לראות ולהכיר את הפריחה העונתית  את פרחי החרצית נהגנו לקטוף ולהכין מהן זרים או שרשרת, כמו כן לראות עצים שונים מעץ האורן נהגנו לאסוף אצטרובלים, שנפלו על האדמה ולצבוע אותם. מעץ האלון היינו אוספים את הבלוטים והספלולים ומקשטים בהם את הסיפריה שלנו, ומעץ החרובים קטפנו את פרי החרוב ואוכלים אותו בהנאה.

אני זוכרת את הטיול לקיסריה. לא היה לנו רכב ולכן נסענו באוטובוס עם ציידנית ובה מים ואוכל, טיילנו בין העתיקות ואבא הסביר לנו על המקום.

הזוית האישית

יובל: היה כיף לשמוע את סיפורים על בני המשפחה, בתקופות שונות בחייה של סבתא שלי.