מאגר סיפורי מורשת

שמי רועי חאייט, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית, בבית ספרי. בחרתי לשמוע ולתעד את סיפורו של סבי מארק חאייט. סבי נולד בשנת 1950, במינסק, בירת בלארוס ועלה לישראל בשנת 1978.

סבא מארק מספר:

ילדותי

"נולדתי בעיר מינסק, בבלארוס. גדלתי בבית פרטי, שעשוי מעץ, עם חצר גדולה, לפני שאני ומשפחתי גרנו בבית הוא שימש את המחתרת, במלחמת העולם השנייה, נגד הנאצים ותכננו שם פעולות למען שיחרור מינסק ובמילים פשוטות לבית יש היסטוריה ארוכת טווח.

בחצר הבית גדלו תותים, מלפפונים, תפוחים, דובדבנים ובדרך כלל הייתי מטפס על העצים. היה לנו חתול וכלב ששמו רקס. בבית גרנו סבתא וסבתא, ההורים, אחותי ואני.

בצעירותי

שירות צבאי

בברית המועצות התגייסתי לתקופה של שנתיים ושירתי בפלוגת קשר. שירות צבאי שלי היה מאוד מאתגר. בסיס צבאי של משמר הגבול היה במרכז העיר וילנו שבליטא. שנה ראשונה לא יצאתי לחופש בבית וכל הקשר עם משפחה היה עם המכתבים שכתבתי כמעט כל יום.

לפני גיוס עבדתי כחשמלאי וצברתי הרבה ניסיון. בצבא הקצינים ידעו על הניסיון שלי ומילאתי תפקידים שונים, כגון: שידרוג מערכות חשמל, בניתי והתקנתי מערכת כריזה בבסיס. הייתי מצטיין בירי ובסקי. הדבר החשוב ביותר שלקחתי איתי מצבא זה שהיו לי הרבה חברים, עם אחד מהם יש לי קשר מאוד טוב עד היום.

בצבא התבגרתי ואחרי שנתיים, שסיימתי את השירות חזרתי הביתה.

בשנת 1978, עליתי עם משפחתי: אני, אשתי ובני הקטן לישראל. שנה וחצי לאחר שעלינו לארץ, התחלתי שירות צבאי בארץ בגיל 29.  טירונות שלב ב', שלב שנמשך ארבעה חודשים. בבסיס הנדסה צבאית, שהיה בגוש הציון, די רחוק מהבית. עברית, ידעתי מעט וכל חיילים בטירונות היו עולים חדשים. המפקדים היו צעירים מאתנו ויחד למדנו אחד משני.

אז  הטירונות הייתה בעצם גם ארבעה חודשים של בבית הספר לעברית. עברתי קורס חבלה, טיילתי בארץ ורכשתי הרבה חברים טובים. עד גיל 45 המשכתי כחייל קרבי לשרת במילואים, בכל פעם באיזור אחר: מים המלח בדרום ועד רמת הגולן בצפון. השתתפתי ונלחמתי במלחמת לבנון הראשונה. הפלחה"ן 130 (פלוגת החבלה וההנדסה), מילא משימות שונות בשטחים ובחיזוק מערכות הגנה.

 בשירות הצבאי

תחביבים

תחביבים שלי מגוונים: צילום וטיולים בעולם, נגרות והכנת סושי. למדתי צילום והתחלתי לצלם אחרי השירות הצבאי בבלארוס. בשני העשורים אחרונים, התחלתי לשלב טיולים ביחד עם צילום במקומות רבים ומגוונים, כגון: סין, הודו, תאילנד, ארמניה, מרוקו, מדינות באירופה – בכולם מקומות יפים, נופים ובעיקר את האנשים מהתרבויות השונות.

למאיה, הנכדה הגדולה ואהובה צילמתי "בוק בת מצווה". אני מאוד אוהב להכין דברים שימושיים מעץ. אני אוהב את ריח  העץ, ואוהב לתכנן ולבנות רהיטים. התחלתי להכין סושי ברגע שהנכד הגדול שלי התחיל לאכול סושי. למדתי מסרטונים ביוטיוב ומספרים, וכמובן, באירועים משפחתיים אני משתדל לפנק את כולם.

 משפחה מורחבת

הזוגיות

הכרתי את אשתי כשהיינו בני 23. היו לנו הרבה חברים, אהבנו לראות סרטים ביחד, לטייל, להסתובב בעיר ולחלום. אחרי שישה חודשים התחתנו. גרנו ממש במרכז העיר הגדולה מינסק, הבית שלנו תמיד היה מלא בחברים. הבן הבכור שלנו נולד בשנת 1975. לעתים קרובות טיילנו כולנו בפארק ליד הבית שלנו.

 אני ואשתי

העלייה לארץ

לפני שחלטנו לבצע עלייה, באותה תקופה חיו בישראל אחותה של אשתי ואחיה התאום. כשהבן שלי הגיע לגיל שנתיים, התחלנו לתכנן את העלייה לארץ. היה קשה לעזוב את בלארוס, השלטונות הקומוניסטיים הקשו על העזיבה.

תמיד הייתה לנו משפחה אהובה, ההורים שלי וההורים של אשתי תמכו בנו בכל דבר. כמובן שהיה קשה להשאיר שם קרובים וחברים רבים, לא ידענו אם נוכל לראות אותם שוב ומתי.

הגענו לישראל בערב חג הפסח, זה היה כמו סמל ליציאה למולדתנו. זה היה בשנת 1978. את ההיכרות הראשונה עם ישראל התחלנו במרכז הקליטה בפרדס חנה, שם למדנו את השפה והכרנו את הארץ.

השנים הראשונות בארץ היו קשות ומאושרות, עבודה חדשה, שפה חדשה, שירות צבאי, אבל גם חברים חדשים. הבן השני שלנו נולד בשנת 1981. הייתי הרבה בעבודה ובצבא, אבל בכל הזמן הפנוי שהיה לי הייתי עם הילדים: היינו הרבה בים, בכנרת, כל שנה בניתי סוכה לילדים ולחברים שלהם. אשתי ואני אוהבים תיאטרון, קונצרטים, ספרים טובים, מוזיאונים.

כשהחלה העלייה בשנות ה-90, עזרנו להרבה אנשים. עכשיו משפחה גדולה, ואנחנו קרובים לכולם".

סבא מארק מספר לרועי

הזוית האישית

סבא מארק: היה לי מעניין וכיף מאוד שרועי בחר בי להשתתף עמו בתכנית ובמיוחד לשתף עם הנכד שלי, רועי, את הסיפור שלי.

הנכד רועי:  היה לי מעניין להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, להקשיב וללמוד את הסיפור של סבא שלי ולתעד אותו.