מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי זה על סבא שלי, זאב הולדר, אשר נולד ב-20.11.53 בישראל לניצולי שואה. כיום סבא שלי בן 70.

חוץ מסבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי, כולם נהרגו בפולין. סבא רבא שלי היה פרטיזני אשר נלחם בגרמנים ביערות. הוא חי שם כל תקופת השואה. לאחר שעלה לארץ והגיע לנתניה, הוא קנה חנות לירקות בעיר חזר בתשובה ולמד תורה כל היום.

לאחר העלייה ארצה סבא רבא שלי התחתן עם סבתא רבתא שלי ונולדו להם 4 ילדים. בן בכור, שנפטר לפני כמה שנים, תאומים וסבא שלי הקטן. סבא שלי מספר על אביו שהוא היה איש חזק, שאף פעם לא סיפר מה היה שם. לסבא רבא שלי היתה אחות אחת ששרדה ועלתה לארץ לתל אביב. היא נפטרה ללא ילדים. אביו של סבי נפטר כשסבא שלי היה בן 13.

סבתא רבתא שלי הייתה במחנה ריכוז מגיל 13 עד 17. היה לה משפר על היד והמשקל שלה היה 21 קילו עם כיבוש האמריקאים שהצילו אותה. היא עלתה לארץ לאחר המלחמה, ולפי הסיפורים של סבא שלי היא לא הייתה מדברת. כשהיא הייתה מדברת לא היו מבינים כלום כי במלחמת ששת המים היא קיבלה אירוע מוחי ששיתק אותה חלקית .לאחר מספר שנים מהאירוע המוחי, היא נפטרה. אף אחד באמת לא ידע מה היא עברה שם ואיזה זוועות היא הייתה צריכה לעבור.

סבא שלי גדל לבד. התחיל לעבוד כבר בגיל 13 מאז שאבא שלו נפטר. עבד כקבלן בניה עד גיל 19. הוא פתח מסעדה בשוק, ולאחר מספר שנים סגר את המסעדה ופתח בסטות של פירות בשוק. לאחר 15 שנה החליט לפתוח פעם נוספת מסעדה. המסעדה עובדת בשוק כבר 22 שנה. הוא מוכר בשוק בתור בובה (בגלל שהיה יפה כמו בובה).

סבא הכיר את סבתא שלי בגיל 19. הם התחתנו ונולדו להם 5 ילדים, אמא שלי נולדה רביעית.

התחביב של סבא שלי זה ים. באופן קבוע כל יום שבת מהבוקר עד הערב, סבא שלי יושב בים. תמיד הוא מספר שזה מה שמזכיר לו את אמא שלו היא הייתה יושבת בים משעה 6 בבוקר עד הערב, בגלל שהוא היה הבן הקטן היא הייתה לוקחת אותו איתה. לא מדברת רק מסתכלת על הים שעות, עד שהיא חלתה וכבר לא הייתה יכולה להגיע לשם.

הזוית האישית

הנכדה ליאן: סבא היקר, תודה שהשתתפת איתי השנה בתוכנית הקשר הרב-דורי. תודה ששיתפת ושסיפרת לי את סיפור חייך.