מאגר סיפורי מורשת

שמי חואן נורברטו,

סבי וסבתי, אברהם וחואנה, היגרו מרוסיה והגיעו לארגנטינה בסוף 1898. הם התיישבו במחוז סן חואן והיו מייסדי הקהילה הישראלית. הורי עלו יחד לישראל בשנת 1970.

אימא שלי, אווה, נולדה בשנת 1914, היא הייתה עקרת בית עד שעלתה לישראל בשנת 1970 וגרה באילת. היא עבדה בחייל האוויר באילת כאזרחית עובדת צה"ל. אבי, חוסה, נולד בשנת 1914 והוא עבד בארגנטינה כחייט והייתה לו מתפרה. בהתחלה, בתור עולה חדש, אבי עבד בעבודות שונות כמו: שומר בבניין, עד שהתקבל כעובד אזרח צה"ל במקצוע שלו – כחייט.

נולדתי ב-1 בינואר 1950 בסן חואן שזהו שם המחוז.

לאחר שלוש שנות גן, נכנסתי לבית הספר היסודי, שהיה לה “אסקולה ריבאדוויה”, אותו סיימתי בשנת 1962. למדתי גם בבית הספר הישראלי שנקרא "שלום עליכם" אחר הצהריים, בו לימדו בתקופה זאת רק ביידיש.

לאחר שחזרתי לסן חואן לתקופה של כ-3 שנים בשנים 1984-1987, באותו בית ספר למדו אביטל ומאור (שנולדו בישראל) ואשתי ורדה לימדה מוזיקה (גם ילידת הארץ).

בשנת 1963, נכנסתי לבית הספר התיכון לתעשייה שם הייתי רק שנה אחת, שכן בשנת 1964 עברנו לגור בבואנוס איירס. בבואנוס איירס למדתי בבית ספר תיכון עד 1968, וקיבלתי את התואר "טכנאי חשמל", דומה לתואר "הנדסאי חשמל" פה בישראל. באותן שנים השתתפתי בפעילויות של הנוער הציוני שעד היום יש לי קשר עם חברים מאז.

בארגנטינה יש את קהילה יהודית גדולה, עם אוכלוסייה של כ-200,000 איש. החיים של היהודים בארגנטינה די רגועים ושלווים.

בילדותי למדתי בבי"ס חילוני בשעות הבוקר ואחר הצהריים היינו הולכים לבי"ס היהודי אשר שם למדנו יידיש ומאוחר יותר גם עברית. מבחינה חברתית, אני יכול לציין שהיו לי הרבה חברים לא יהודים בשכונה שגרנו, וכמובן עם התלמידים של ביה"ס היהודי, שאיתם לרוב נפגשתי במועדון או בקמפינג. כמו כן, השתתפתי בתנועת הנוער הציוני שממנה למדתי את אהבת ישראל.

אפשר להגיד שלא הרגשתי שונה, אבל בדיעבד שהיום אני מסתכל אחורה, היה קמצוץ של אנטישמיות. עם זאת, לאורך ההיסטוריה, היו כמה אירועים אנטישמיים בולטים בארגנטינה, כמו הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1994, שבה נהרגו 85 בני אדם ומאות נפצעו. למרות זאת, הקהילה היהודית של ארגנטינה ממשיכה לשגשג ולתרום למדינה בכל תחומי החיים.

מבחינת יהדות, לקהילה יש כמה בתי כנסת ובתי ספר יהודיים ברחבי הארץ, וכל החגים והמנהגים הדתיים נשמרים. יתר על כן, ארגנטינאים רבים שאינם יהודים הם בעלי יחס סובלני ומכבד כלפי יהודים ודתם. בעוד שהיו תקופות קשות ואירועים טרגיים בהיסטוריה של היהודים בארגנטינה, באופן כללי הקהילה היהודית היא חלק בלתי נפרד ומכובד מהחברה הארגנטינאית. אני יכול לומר שלהיסטוריה של היהודים בארגנטינה יש עליות ומורדות. ארגנטינה הייתה מקום מסביר פנים יחסית לקהילה היהודית, ובבואנוס איירס, בירת המדינה, יש את אחת האוכלוסיות היהודיות הגדולות ביותר באמריקה הלטינית.

לאחר שסיימתי את לימודי בתיכון, התמחיתי בציוד רפואי, במיוחד בקרני רנטגן. בשנת 1970 עדיין היה בארגנטינה חוק שירות חובה, וגויסתי לצבא לשנה.כשההורים החליטו לעלות לארץ בשנת 1970, אני נשארתי בארגנטינה, כדי לשרת בצבא ולקיים את חוק גיוס חובה וכך תהיה לי אפשרות להיכנס לארגנטינה מבלי להיות עריק. משך השרות הצבאי הינו שנה אחת. שירתי בבית החולים הצבאי בבואנוס איירס. לאחר שסיימתי את השרות הצבאי הזדמן לי לעבוד בדרום ארגנטינה כמנהל טכני האחראי על קבוצת עובדים בחברה להפקת בארות נפט.

בנובמבר 1973 עליתי לישראל.

מייד עם הגעתי לארץ נכנסתי לאולפן בקיבוץ גן שמואל, אשר שם למדתי להסתדר עם העברית. כשסיימתי את האולפן עברתי לגור בת"א, בהמשך שכרתי דירה ברמת גן והתקבלתי לעבודה בנציגות סיימס – ציוד רפואי. באותה תקופה הכרתי את ורדה (רעייתי) והתחתנו בשנת 1976. בשנת 1979 נולדה אביטל, הבת הבכורה, בשנת 1981, נולד מאור ואסנת בשנת 1984.

בשנת 1980 גויסתי לצה"ל למסלול של הנדסה קרבית לתקופה של ארבעה חודשים (שרות מקוצר שלב "ב"). בשבת בלילה (1982), דפקו בדלת הדירה, וגויסתי למלחמת שלום הגליל הראשונה.

במשך השנים התברכתי בשישה נכדים, כאשר איתי הוא הנכד השני. לפני חודש נולדה הנכדה (דני) – הנכדה השביעית במשפחתי.

זיידה עם משפחתו האהובה

הנכדים של זיידה 

הנכדה החדשה – דני

זיידה מספר על זיכרונותיו היקרים

הזוית האישית

זיידה: הניסיון שלי עם תוכנית הקשר הרבדורי היה באמת מיוחד, זו הייתה חוויה מדהימה לעבוד עם אנשים מכל הגילאים השונים שהגיעו מרקע מגוון ומתחומי חיים שונים, למרות ההבדלים בינינו כולם עבדו יחד בצורה חלקה והשיגו תוצאות מדהימות. למדנו הרבה אחד מהשני בין אם זה נוגע לנושא מסוים על נקודות המבט השונות שלנו או על המיומנויות השונות שלכל אדם היה להציע. הייתה חוויה נפלאה שאזכור לנצח.

איתי: היה לי ממש כייף להשתתף בתוכנית הזאת בזכותה הכרתי הרבה יותר ממה שידעתי על סבא ונהנתי מהזמן שבילינו יחד בחווית הכתיבה