מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה בן יעקב נולדתי בשנת 1932, בעיר בגדד שבעיראק, בשנת 1934, כשהייתי בת שנתיים עליתי עם משפחתי לארץ וגרנו בירושלים. בהיותי בת 11 עברתי לקיבוץ ניר דוד והייתי בחברת הילדים. בגיל 17.5 עברתי לתל אביב.

סבתא שלי בצעירותה.

רציתי לספר לכם את הנסיעה לירושלים בזמן המצור במלחמת השחרור.

גרתי בתל אביב ואבי בא להתארח אצלי, החלטתי להצטרף אלי לירושלים בכדי לבקר את אמי ואחיותי ובנוסף להביא קצת אוכל מתל אביב הביתה לירושלים שהייתה במצור.

נסענו באוטובוס של אגד. באותה תקופה הנסיעה לירושלים הייתה בשיירות ומלוות ע"י כוחות הבטחון של הישוב מאחר שהערבים ירו על המכוניות. בדרך לירושלים לאחר שער הגיא הערבים שהתחבאו על ההרים התחילו לירות עלינו. הם פגעו ישירות בנהג האוטובוס שנהרג במקום. אני ישבתי מאחורי הנהג ובמזל לא נפעתי, לאחר הפגיעה בנהג הורו לנו לשכב על רצפת האוטובוס, חיפשתי את אבי שישב כמה ספסלים  מאחורי, רצתי אליו ובכדי להגן עלי נשכבתי עליו שלא יפגע.

בהגיענו לירושלים נסענו ישירות לבית החולים במרכז העיר שם פינו את הפצועים לטיפול ואת ההרוגים. אנו המשכנו הביתה. כשהגנו הביתה ספרתי לאימי את אשר קרה בדרך ונתתי לה את הדברים שהבאתי מתל אביב.

נשארתי בירושלים מספר ימים עד אשר היה אוטובוס שירד חזרה לתל אביב.

הזוית האישית

אופיר בן יעקב: "אמי ואני מעלים את את סיפורה של סבתא שלי שהיגיע לארץ בשנת 1934".