מאגר סיפורי מורשת

שמי רימה קיזל, נולדתי בתאריך 31.1.1954 במינסק, ברית המועצות. קראו לי בשם זה מכיוון שזה שמה של סבתא שלי שנפטרה בשואה, בגטו. ההורים שלי נולדו ביערה של יהודים בבלרוס, אימא בצ'רבין ואבא בסמילובוצ'י. אימא ואבא שלי היו בשואה ושניהם איבדו אנשים יקרים מהמשפחה. לאבא שלי הייתה משפחה בעלת שישה ילדים והרבה דודים, לבסוף רק הוא ואבא שלו שרדו את המלחמה.

לימודים

למדתי בבית ספר מקצועי למוזיקה מגיל 6 (למדתי נגינה בפסנתר). למדנו בצורה מקצועית בבית ספר מקצועי וכל יום הייתי מתאמנת ומנגנת.  סיימתי את הלימודים בכיתה 11 (י"א). ואז התחלתי ללמוד באוניברסיטה בפקולטה להוראה. החלום שלי היה לנגן וללמד ילדים אחרים כיצד לנגן, בזה עסקתי עד שעליתי לארץ.  בעלייה לארץ הבאנו איתנו פסנתר אך נאלצנו למכור אותו עקב סיבות כספיות. כיום אני עדיין אוהבת לנגן ושמחה שהנכדה שלי גם למדה לנגן.

בצעירותי

בניית משפחה

בזמן הלימודים באוניברסיטה אני ובוריס (בעלי) הכרנו, כאשר היינו בני 22. התאהבתי בו ולאחר זמן קצר התחתנו. בגיל 23 ילדתי את בתי הבכורה יוליה ובגיל 29 ילדתי את בני יעקב.

פעם תמיד היינו נפגשים אצל ההורים שלי אבל היום הילדים והנכדים – כולם חוגגים אצלנו, בבית שלי ושל בעלי. אנחנו חוגגים את חגי ישראל, והחג היחידי מתקופת המגורים בברית המועצות שאנו עדין נוהגים לחגוג הוא נובי גוד.

העלייה לארץ

ב- 18 לדצמבר בשנת 1990 עלינו כל המשפחה לארץ ישראל. רצינו לעלות לפני כן, אבל זה לא הסתדר. אחרי שארגנו את המסמכים הדרושים יצאנו לטיסה. מובן שהיו לי לא מעט חששות ופחדים, אך כבר במטוס הייתה לי תחושה טובה, היינו מאושרים לעלות לארץ והייתה אווירה חיובית וחמה.

כשעלינו לארץ נחתנו בנמל התעופה בן גוריון. לא ידענו כל כך עברית ולא ידענו לאן ללכת. היו לנו כמה חברים שהיו בארץ והציעו לנו לבוא אליהם, חלק מהחברים היו בחיפה, נתניה, בנצרת ובערים אחרות. לא ידענו מה ההבדלים בין הערים והלכנו לחברים שענו לנו הכי מהר. החברים שענו היו מנצרת, אז לשם הלכנו.

הלכתי לאולפן ללמוד עברית. בתקופה בה עלינו הייתה העלייה הגדולה מברה"מ, לכן הרבה משרות פוטנציאליות היו תפוסות והיה קשה להתפרנס. עבדתי הרבה מאוד. בהתחלה, בבקרים, הייתי מנקה בתים ובערב ניקיתי במפעל "פוטץ". לאחר תקופה שבה עבדתי בעוד עבודות שונות ומתישות, החלתי לעבוד במפעל לאלקטרוניקה עד הפנסיה. ההסתגלות לארץ הייתה קשה אך לאחר תקופה אני חושבת שהצלחתי להשתלב יפה.

כיום אני ובעלי בפנסיה, אנחנו גרים בנתניה קרוב לילדים והנכדים שלנו. אני ובעלי נוהגים לצאת להליכות בחורשה ליד הבית, לפעמיים אנחנו גם הולכים ליד הים – זה מאוד כיף ומרגיע. אנחנו נהנים להיפגש עם חברים וכמובן עם משפחתנו.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

ליאן הנכדה: נהניתי לעשות את התכנית, למדתי על חייה של סבתא וגם על ההיסטוריה של המשפחה שלי. היה לי מעניין וקצת מצחיק לעשות את הראיון, אך אני שמחה שעשיתי את התכנית הזאת.

סבתא רימה: היה לי כיף לענות על השאלות. זה החזיר לי זיכרונות מפעם וגם נהניתי לעזור לנכדה שלי.