מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אורי שביט, לשעבר אורי שיוביץ'. נולדתי בקיבוץ וגרתי בבית תינוקות. במעבר לגן עברנו לבתים כוללים.

עד כיתה ו׳, מילדות, גרנו בבתים כוללים שהיו בהם חדרי שינה בהם ישנו בצהריים ובלילה. בצהריים עד גילאי בית הספר היינו חייבים לישון והמטפלת דאגה שלא נדבר אחד עם השני וסובבה אותנו לקיר כל פעם שהיה רעש בחדר. בחדר גרנו בנים ובנות במשותף. היו ילדים שהיו בורחים בלילה להורים בגלל שפחדו להיות לבד, ולפעמים ההורים היו מחזירים אותם בלילה או שהיו נשארים עד הבוקר כאשר ההורים התייאשו מלהחזיר אותם בלילה.

בכל יום הייתה "שעת האהבה" בה ההורים היו יכולים לבוא ולבקר את הילדים, וכמובן מארבע ועד שמונה בערב זה היה הזמן שבו ההורים הרעיפו אהבה ופינקו את הילדים. היו לנו מקלחות ושירותים משותפים בכיתות הצעירות ועברנו למקלחות מופרדות בכיתה ג׳. במקלחות בזמן הרחצה המשותפת היינו משתוללים ביחד ולפעמים ביצענו תעלולים. אחד התעלולים שאני זוכר היה פיזור בצלי חצב על הרצפה במקלחת והתגלשנו עליהם. כמובן שנשרפנו כולנו מהבצלים ורצנו עירומים בכל הקיבוץ.

היה לנו גם חדר אוכל בו אכלנו ארוחת בוקר צהריים וארוחת ארבע, לפני שהלכנו לבית ההורים למספר שעות עד שנת הלילה. אני זוכר במיוחד את הסוכרייה הבורחת שקיבלנו כקינוח לפני ההליכה הביתה בגילאי בית הספר. גם הכיתה הייתה בבית המשותף. מי שנזרק מהכיתה כאשר הפריע לשיעור, המטפלת שהייתה בבית הייתה מפעילה אותו לרחצת הכלים או לשטיפת הרצפות. כמובן זה היה תמריץ לשמור על השקט בכיתה. מכיתה ז׳ עברנו לבתים אשר כללו רק את חדרי השינה מקלחות והשירותים, ואכלנו בחדר האוכל המרכזי של הקיבוץ כאשר הכיתות היו במבנה נפרד. בגילאים אלו המפגשים החברתיים בין הילדים היו מאוד אינטנסיביים בגלל שבשעות הערב לא פיקחו לנו על שעת השינה.

הזוית האישית

סבא אורי והנכדה עלמה: נורא נהנינו לעבוד ביחד.