מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי הוא הוא עליזה (ליזה) חנן, נולדתי בתאריך 10.05.1946 בביירות, לבנון. במשרד הפנים עברתו את השם שלי לעליזה חנן במקום ליזה חנן, השם שלי הוא ליזה, על שם סבתא שלי. ההורים שלי הם אלבר חנן (אברהם) ורבקה חנן (רבקה). המוצא של אבא שלי הוא מצרי ואימא שלי לבנונית. המוצא של סבתא שלי הוא מסלוניקי, היא יוונייה הצילו אותה דייגים לבנוניים והביאו אותה ללבנון. משפחה יהודית לקחה אותה וגידלה אותה אחרי שחיסלו את כל משפחתה, (כל בני משפחתה ברחו למקסיקו) והיא נשארה יתומה.

המשפחה שלי נסעה לטיול במצרים, בתקופה זו הייתה בקהיר אווירה אירופית, היו הרבה תיירים וקהיר הייתה עיר של חופש. באותו זמן חליתי וההורים שלי נשארו במצרים כי הייתי צריכה טיפול של שישה חודשים, על כך הוריי שילמו את כל הכסף והתכשיטים שלהם. מאז שחזרנו ממצרים ללבנון, הגבולות נסגרו בגלל מלחמת השחרור. את אבא שלי לקחו לצבא לשחרר את ירושלים הנצורה. בזמן שאבי נלחם הוא נפצע וירו בו ברגל. ההורים שלי היו בעלי מפעל גדול של בדים ומתפרה. גרנו בשכונה יהודית. המשפחה של אבא שלי כוללת 12 דודים, שרדו רק ארבע דודות. מצד אימא שלי היו ארבע דודות ואף אחד לא שרד.

השמלה הלבנה שלא הייתה לי

זכור לי שהגננת שלי ביקשה לכבוד חג החנוכה שכולם יבואו לגן לבושים בלבן. לי לא הייתה שמלה לבנה, היו לי שמלות בצבעים שונים אבל לא הייתה לי שמלה לבנה. ואז כשהגעתי לגן בשמלה בצבע תכלת כי זה היה הכי דומה ללבן, הגננת הסתכלה עליי ואמרה לי: "למה לא באת בשמלה לבנה?", עניתי לה עם ראש מורד שאין לי שמלה לבנה. הרגשתי שונה מכולם כי כל הגן היו לבושים בלבן וקצת התביישתי.

כאשר הייתי בת 12, הוריי חגגו לי בת מצווה בכיתה בבית ספר גורדון בחולון והמסיבה הייתה נהדרת, כולם שרו ורקדו לכבודי, ולא ידעתי שזאת הייתה גם מסיבת הפרידה מכיוון ששבוע לאחר מכן נסעתי למקסיקו כל המשפחה. במקסיקו הלכתי לבית ספר, הורידו אותי כיתה כי לא ידעתי ספרדית. מנהל בית הספר בא אלינו הביתה, דיבר עם אימא שלי ושאל אותה אם היא מוכנה שאני אלמד עברית בבית הספר (הרבה שנים לאחר מכן הנכד שלי – אהרון היה באותו בית ספר). במשך שנה לימדתי עברית.

בתקופת הילדות בחולון ברחוב אפעל, כל ילדי השכונה היו מאוד ידידותיים, שיחקנו ב'בלשים' כי בתקופה ההיא היו ספרים של יגאל מוזנסון, לספרים אלו קראו חסמב״ה, ראשי תיבות של = חבורת סוד מוחלט בהחלט. היינו משחקים כמו החבורה בספר.

תקופת הבגרות

גדלתי בחולון עד גיל 13, בגיל 13 במקסיקו למדתי בבית ספר ״מונט-סיני״ בספרדית שפירושו בעברית ״הר סיני״ עד גיל 15. בגיל 15 נסענו לניו-יורק, שם חיינו בערך שנה ולאחר מכן חזרנו לישראל. כאשר הייתי בת 16 וחצי וגרתי בקיבוץ יסעור שבצפון ושם הנעורים שלי היו נהדרים. בערבי שישי היינו מתאספים מסביב למדורה שהיינו מדליקים והיינו שרים שירים של עברית של פעם יחד עם ערביי הכפר שהיו עובדים בקיבוץ. אחד מהם, שקראו לו עסאם, הרים צינור השקיה לגובה, נתקל בכבל חשמל והתחשמל – איבדנו אותו. מאז הוא היה חסר לנו בקבוצה הזאת.

החוויה הכי טובה שלי הייתה כאשר היינו באמריקה. גרנו בקוני איילנד שבניו-יורק, גרנו מול בית שהיו מתאספים בו כל יום שבת בערב למסיבות (הזמרים של פעם), וכאשר הם היו רוקדים הייתי יושבת ומסתכלת מהמרפסת. יום אחד הגיעה קבוצה של בחורים ובחורות בגיל 16 וזרקו בלוני מים גדולים על הרוקדים בתוך הבית, אני התפקעתי מצחוק כשהם אמרו לא לגלות לחוגגים שהם מתחבאים בשיחים.

יום אחד הדודים שלי הגיעו ממנהטן לקוני איילנד לביקור וכולנו יצאנו לטייל על החוף ברגליים יחפות, שם הכרתי נערה שהייתה בת גילי ששאלה אותי האם אני מדברת אנגלית. עניתי לה שקצת, ואז היא שאלה אותי האם אני יהודיה, אמרתי שכן. היא ענתה לי שהיא נוצריה ושאלה אותי האם יש לי חבר. אמרתי לה שלא והיא ציירה לי על החול הרטוב לב ענק של שבפנים היא רשמה ״I LIKE MIKE". שאלתי אותה האם זה חבר שלה, והיא ענתה שכן. לאחר מכן היא שאלה אותי האם אני יודעת לשחות, עניתי שלא וכך נפרדנו, היא הלכה לשחות ואני חזרתי עם משפחתי הביתה.

מקצוע ועיסוק

הלכתי ללמוד בבית ספר לאלקטרוניקה וקיבלתי תעודה מצטיינת. מצאתי עבודה בתחום המטוסים. המקצוע שלי הוא אלקטרוניקה, אני מתמחה בלוח בקרה של המטוס ובמיוחד ובכל מיני שעוני מדידה, זו עבודה מאוד עדינה ומדויקת (אפילו אם היה נכנס גרגיר של אבק למכשיר הכול היה מתקלקל).

שנה לפני שיצאתי לגמלאות, החברה שבה עבדתי נקנתה על ידי חברה גדולה יותר וזה הצריך אותי לעזוב את העיר שגרתי בה ולנסוע לעיר במרכז צרפת. ביקשו ממני לנסוע אליהם כדי לעבוד אצלם, מפני שהייתי היחידה מכל הקבוצה שיודעת לבנות את הקופסא השחורה. יצאתי לגמלאות בגיל 54.

הזוית האישית

סבתא עליזה: נהניתי מכל רגע שהעברתי עם הנכד שלי שאני רואה רק פעם בשנה.

אהרון הנכד המתעד: הסתקרנתי לגלות יותר על העבר שלך ונהניתי מאוד לשמוע על הסיפורים שלך.