מאגר סיפורי מורשת

שמי צ'ארנה פלקמן, נולדתי בשנת 1955 בעיר אודסה, אוקראינה, בברית המועצות לשעבר. אבי היה ויל סטולר ז"ל ואמי הייתה דורה סטולר ז"ל, שניהם נולדו באודסה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הוריי היו ילדים וכל אחד וחלק ממשפחתו ברחו מהנאצים שכבשו את אוקראינה. סבי מצד אימא לחם ונפל במלחמה נגד הנאצים. ילדותי הייתה מאושרת, גדלתי בבית חם, טוב, תומך ואוהב. למדתי בבית ספר יסודי מספר 83, אחר כך בחטיבת ביניים מספר 2 ותיכון מספר 103. בגיל 17 התחלתי את לימודיי באוניברסיטת אודסה על שם מצ'ניקוב וסיימתי את לימודיי עם תואר שני במתמטיקה והוראת מתמטיקה.

הכרתי את בעלי עוד מהילדות, הוא היה החבר הכי טוב של בן דוד שלי ז"ל. התחתנתי איתו בגיל 18, עוד כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה, שנה לאחר מכן ילדתי את ילדי הראשון. סבתא שלי והוריי ז"ל עזרו לי מאוד עם גידול הילד, מיד לאחר סיום האוניברסיטה התחלתי ללמד מתמטיקה בתיכון וחינכתי כיתות. כעבור שנה מסיום האוניברסיטה ילדתי את ילדי השני.

גרנו בעיר גדולה ויפה מאוד אשר מהווה מרכז תרבותי, מדעי ותעשייתי עם הנמל הגדול בים השחור. היו לנו הרבה חברים, בילינו וטיילנו איתם המון, תמיד עזרנו אחד לשני. תמיד ידענו שאנחנו יהודים, תמיד ידענו על השואה, היינו מאושרים אך הרגשנו אנטישמיות במידה מסוימת, כדי להגיע לאותם הישגים כמו חברים לא יהודים היינו צריכים להשקיע הרבה יותר מאמצים ולהוכיח שאנחנו שווים את ההתקדמות.

בשנת 1985 בברית המועצות התחיל שינוי פוליטי שנקרא "פרסטרויקה" ושערי המדינה נפתחו, החלטנו לעזוב את ברית המועצות ובחרנו לעלות ארצה. חיכינו חצי שנה לאישור עזיבה, שילמנו המון כסף כדי להיפטר מאזרחות סובייטית וזו הייתה חובה, לא הייתה לנו ברירה. עוד לפני העלייה התחלנו ללמוד עברית.

עלינו ארצה ביולי 1989 והתיישבנו ברמת גן. למדנו שנה באולפני עברית ברמות שנות ומתקדמות, בתום הלמידה באולפנים עברתי בהצלחה חמישה מבחנים וזה אפשר לי לקבל רישיון הוראה בארץ. הילדים הלכו לבית הספר ולמדו את השפה במקביל ללימודים בבית הספר, היינו דבקים במטרה וכעבור שנה כבר עסקנו במקצועות שלנו. לאחר שנה עלתה כל שאר המשפחה גם הם לארץ ישראל. למדתי וסיימתי בהצלחה קורס דו-שנתי של אוניברסיטת תל-אביב להוראת תלמידים מחוננים.

כיום אני ומשפחתי ממשיכים לעסוק במקצועות שלנו, אני שומרת על קשר ידידותי וחם עם בוגרים שאני לימדתי באודסה ובארץ, ואני מלמדת באותו תיכון כבר 31 שנים. יש לי שישה נכדים, שלושה עומדים להתגייס תוך שנה, ועוד שלושה מהם לומדים בבתי ספר יסודיים ובחטיבת ביניים. עם כל הקושי שעברנו בעלייה והסתגלות בארץ, אנחנו ממשיכים חיים מלאי אושר ועשייה עם משפחה וחברים מדהימים, כיום אנחנו אוהבים לטייל בכל העולם ולהכיר מקומות ואנשים חדשים, ולחזור בכיף לבית שלנו, לארץ.

המסר שלי לדור הצעיר הוא שאין משהו שהוא בלתי אפשרי, אם רוצים ומתאמצים הכל בר הישג.

הזוית האישית

יהונתן הנכד המתעד: מאוד עניין אותי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי מכיוון שלמדתי המון דברים על סבתא, המשפחה, העלייה לארץ, הילדות של אבא שלי ועוד.

סבתא צ'ארנה: נהניתי לעזור לנכדי עם עבודת התיעוד וקיבלתי הזדמנות ללמד אותו על העבר שלי ושל המשפחה.