מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד מאיר פישר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד סיפור מחייו של סבי, יעקב קוזוקין, במאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי יעקוב קוזוקין נולד בשנת 1956 בעיר אודסה שבאוקראינה. משפחתו חיה בעוני קשה מאוד. ילדותו של סבי הייתה לא פשוטה, הוא חי עם אחיו ואחיותיו בצפיפות רבה בחדר קטן. המשפחה שלו ניסתה לשמור על כשרות למרות התנאים הבלתי אפשריים, הם נמנעו מלאכול בשר ואכלו בעיקר פירות, ירקות, מרק וחלב שחלבו בעצמם.

כשגדל, גייסו אותו לצבא ללא רצונו, משפחתו עברה לרוסיה. כל חייו חלם לעלות לארץ ישראל. הוריו ניסו להשיג אישורים אך ללא הצלחה, בשל תקופת מסך הברזל. סבא התחתן בגיל  23 עם סבתי רבקה, היא הייתה מורה לכימיה ומתמטיקה וכך הצליחו להתפרנס מעט. נולדו להם ברוסיה שתי בנות: רוזה וחנה, חנה זו אימא שלי.

סבא בצעירותו ברוסיה 

כאשר היה סבי בגיל 25, הצליח להשיג אישורים לעלות לארץ ישראל. המסע לעלות לארץ הייתה מפרכת מאוד: סבי וסבתי נסעו ברכבת במשך כמה ימים עם שתי בנותיהן התינוקות. תוך כדי הנסיעה השתוללה סופת שלגים והיה קר מאוד, אחותה הקטנה של אמי, רוזה, הייתה עם דלקת ריאות חריפה. אימא של סבתא שלי הציעה שהיא תישאר אצלם כדי שתשרוד. סבא וסבתא שלי בחרו לא להשאיר אותה ולקחת אותה לארץ ישראל, הם התפללו לנס שרוזה תחיה ותזכה להגיע לארץ ישראל.

כעבור כמה ימים הם הגיעו לנקודה בה עלו על מטוס לוינה ומשם לקחו עוד מטוס לארץ ישראל. בנס גלוי רוזה שרדה והחלימה בארץ, וסבא שלי הגשים את חלומו. עם הגיעם לישראל, הם מיד הלכו למרכז קליטה בירושלים, שם הם גרו. במרכז הקליטה נולדו להם עוד ארבע בנות. הם למדו עברית באולפן והבנות למדו בבית ספר ששמו בית יעקב. סבא שלי עבד בארץ במפעל אלומיניום וסבתא שלי עבדה בדואר.

בלי עין הרע, היום לסבי יש כבר נכדים ואפילו נינים. סבא שלי הוא אדם יקר שאוהב את ארץ ישראל והיהדות כל כך, שתמיד נלחם עליה גם שהיה צריך להתחבא מהקומוניסטים בשביל להתפלל לה', והיום הוא מתפלל בירושלים, עיר הקודש, בגאווה.

הזוית האישית

דוד הנכד המתעד: ההשתתפות בתכנית הייתה חוויה משמעותית, הסיפור שסיפר לי סבא מרגש ומדהים. היה כיף לדבר עם סבא על זה ולהכיר אותו יותר לעומק כאדם.