מאגר סיפורי מורשת

שמי בתיה גבעתי, נולדתי בשנת 1955,  בבית חולים "העמק" בעפולה.

גדלתי בקרית טבעון במשפחה בת תשע נפשות. אני הבכורה במשפחה ויש לי עוד שלושה אחים ושלוש אחיות.

בשנת 1972 התחתנתי ונולדו לנו ארבעה ילדים: יניב, ענבל (אמא של עידו), דודי, שביט.

ביום שאמא שלי נולדה, סבתא שלי (כלומר אמא שלה) לא הרגישה טוב, היא העלתה חום גבוה ונפטרה באותו היום. כלומר, אמא שלי לא הכירה בכלל את אמא שלה. יום לידתה היה יום מותה של אימה. סבא שלי (אבא שלה) גידל אותה יחד אם אחותו, אבל היה צריך למצוא מינקת שתניק אותה. דודתה מצאה מינקת ושילמה לה, כדי שתניק אותה פעמיים ביום. אבא שלה היה סוחר יהודי מאוד מצליח בסוריה, אך הסוחרים מסוריה קינאו בו ורצחו אותו. אבא שלו ידע מי רצח אותו, הוא רצה ללכת לבית המשפט, אך איימו עליו שיהרגו גם אותו ולכן הם ברחו לארץ ישראל. אמא שלי הייתה בת ארבע כשאבא שלה נרצח, ולמעשה בגיל ארבע היא נותרה יתומה, ללא אם וללא אב. בדרך לארץ, גם סבא של אמי נפטר.

כשהגיעו לארץ, התיישבו באל רואי (ליד טבעון) ושם דודתה גידלה את אמא שלי, יחד עם ילדיה הנוספים. בשנים האחרונות כולם מכירים אותה כ"קריית טבעון" אך עד לסוף שנות החמישים המקום היה מורכב מכמה יישובים, שאוחדו בשנת 1958. אמנם עברו למעלה מיובל שנים אבל אלרואי שימר את אופיו כמקום שמאכלס עולים מכורדיסטן – אליו הצטרפו ברבות השנים מתיישבים חדשים. האופי מתבטא בהרכב דומיננטי בקרב ותיקי היישוב ובנוסח התפילה בבית הכנסת. יחד עם זאת במהלך השנים הצטרפו לשכונה עשרות משפחות חדשות שהוסיפו לה צבעים נוספים.

בגיל שש עשרה אמא שלי פגשה את שבתאי (אבא שלי), הם התאהבו ולאחר זמן קצר רצו להתחתן, אבל היה אסור להתחתן בגיל שש עשרה (החוק בישראל מתיר נישואים רק מגיל שבע עשרה), אז הם הלכו לבית חולים איטלקי ושם הרופא כתב שאמא שלי בת שבע עשרה, כדי שתוכל להתחתן וכך היה. ההורים שלי עברו לגור בטבעון ונולדו להם שבעה ילדים. אני הבכורה, יש לי עוד שלושה אחים ושלוש אחיות.

הסיפור של אמא שלי השפיע עלי מאוד, היא תמיד הדגישה כמה חשובה המשפחה, והייתה אמא מאוד טובה, חמה ואכפתית.

מאז שהייתי קטנה היה לי חלום להיות שוטרת, אבל בגיל צעיר התחתנתי והייתי עסוקה בהקמת המשפחה, ובפרנסה. לכן לא מימשתי את החלום. חשבתי שכאשר אצא לפנסיה, אתנדב במשטרה אבל לא היה מקום. לאחר מכן עברתי להתגורר בראשון לציון, כדי לעזור לבת שלי. אני מקווה שבעתיד אני אתנדב במשטרה. יתכן והרצון שלי להתנדב במשטרה קשור לסיפורה של אימי,

הזווית האישית

עידו: היה לי מאוד מעניין להקשיב לסיפור, בגלל שלא ידעתי כמה הילדות של סבתא רבתא שלי היתה קשה.