מאגר סיפורי מורשת

הילדות שלא הייתה לי והעליה הקשה שעברתי

"זה קרה בשנות מלחמת העולם השנייה, הייתי בת ארבע. הנאצים הסתובבו ברחובות עירנו (גלף שברומניה) ובנות הברית הפציצו אותנו. הנאצים התעללו בנו ועשו מאיתנו צחוק. לפעמים, בלילות אימי הייתה הולכת לפחי השכנים ומוציאה קליפות של תפוחי אדמה ועשתה מהן מרק (אולי תתפלאו אבל לנו זה היה טעים כיוון שהיינו מאוד רעבים). לקחו את הגברים מהמשפחה (שני אחי ואבי)  לעבודות פרך כמו למשל בנית מסילות ברזל."

"כשנגמרה המלחמה שני אחיי הלכו רגלית לאיטליה כיוון ששמעו שיש שם ספינות מעפילים שעולות ארצה." "אני ומשפחתי שמענו שיש בבורגס שבבולגריה אניות מעפילים שעולות ארצה. נסענו לשם ברכבת שהייתה אמורה להיות לפרות והנסיעה הייתה נוראית, כמעט הקאנו שם. לבסוף, כשנגמרה הנסיעה, עלינו לספינת המעפילים והתחלנו לשוט." "בזמן ההפלגה היה קשה מאוד כיוון שהכל היה צפוף והאוויר היה דחוס. כשהתחלנו לראות את נמל חיפה והתרגשנו מאוד הגיעו אניות בריטיות וגירשו אותנו לקפריסין." לאחר שנה , כשהייתי בת 10 שיחררו אותנו מהמחנות בקפריסין לארץ ישראל."

הבית

"אבא שלי היה חזן בבית הכנסת ולכן נתנו לו בית מפואר ליד בית הכנסת".

לאבי היה פסנתר, והוא התאמן תוך כדי הנגינה על השירה בבית הכנסת. עד גיל 4, אבי לימד אותי לנגן על הפסנתר. לא ידעתי לנגן היטב, אבל ידעתי כמה מנגינות. בית הכנסת היה מפואר מאד: הוא היה נראה כמו בית אופרה גדול, עם קטיפה אדומה. ביום האחרון לפני שהצבא הרוסי הגיע, הצבא הגרמני שהיה בגלף ברח חזרה לגרמניה, אך השאיר ארבעה חיילים שישרפו את העיר כדי שלצבא הרוסי לא יהיה מה להרוס. הורי, שהיו עדים לשריפת בית הכנסת, סיפרו שהחיילים שברו את החלונות, לקחו כספית וזרקו אותה למרתף הגדול של בית הכנסת וכל בית הכנסת, ביחד עם ביתנו, נשרף כליל. החיילים המשיכו לשרוף את כל העיר ואז נסעו לגרמניה. אחרי זמן מה הגיע הצבא הרוסי ושיחרר אותנו מהנאצים."

"בתאריך 23 באוגוסט נקבע יום העצמאות של רומניה, היום בו נשרפה העיר גלף ע"י הנאצים. בזמן השריפה התחבאנו, ביחד עם עוד יהודים, במרתף גדול, כשבקושי היה לנו מים ואוכל. אמא שלי נזכרה שחבר שלה, שהיה עשיר מאוד וברח עם פרוץ המלחמה למדינה אחרת, נתן לה, לפני שעזב, את המפתחות לביתו. כשאבי ואחיי רצו ללכת לבית של החבר, אמרו להם שכנים שהבית הפך להיות מפקדה של הגרמנים, ומסוכן ללכת לשם כי קרוב לוודאי שהם השאירו אחריהם פצצות ומוקשים. אך אבי ואחיי היו נחושים בדעתם ללכת לבית, וכשהגיעו לשם הם גילו שהבית ריק. הם קראו לי ולאמי להיכנס לשם. אמי מצאה שם דלי וסמרטוט, והתחילה לנקות את הבית כדי שנישן על ריצפה נקייה. כשהסתכלתי בחלון, הופתעתי לראות יהודים שכנים מתקרבים לבית עם מזון, מים, מזרנים, וכלי אוכל בשבילנו. מרגע זה הבנתי שהעם היהודי עוזר זה לזה בעת צרה, מה שלא קיים אצל הגויים".

"אחרי שבעלי נפטר, 3 שנים הרגשתי רע מאוד ורק הלכתי לעבודה וחזרתי הביתה. הצטרפתי ל"רוטרי" ול"אופן הפנימי" שהוא נשות ה"רוטריונים".

תוך 4 שנים בין 1985 ל-1996 נבחרתי להיות הנשיאה על כל 28 המועדונים בכל הארץ, מצפון ועד דרום. בשנה זו יצאתי עם 300 מחברות לטיול לירדן ונהנתי שם מאוד (הטיול היה מוצלח ביותר).

לאחר השריפה הגדולה בדרך לירושלים פניתי אל "קק"ל" ונטענו חלקה ביער "ותיר" בנגב ש20,000 עצים על שמי".

 רעיה בפורים

 רעיה גילדור עם התלמידים ליאור איסקוב ותומר דנא

קשר רב דורי – הזווית האישיתאנחנו (ליאור ותומר) נהנינו מאוד מאוד לתעד את רעיה (המספרת), היא שיתפה פעולה איתנו ושמחנו להשתתף בתכנית הזו.

מורה מוביל תכנית, יוני קונר