מאגר סיפורי מורשת

שמי אופיר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סביף משה זרבי, ומעלה את סיפורו של מאגר המורשת של התכנית.

סבא משה נולד בשנת 1946 בעיר שיראז שבאיראן לשני הורים בשם: רבקה ודוד ז"ל שהולידו חמישה ילדים, כולל סבא משה. סבא משה גדל בעיר שיראז, שנחשבת עיר עם צמחיה רבה, נחלים ונהרות. הוא מאוד אהב אותה בגלל הייחודיות שלה כעיר עם המון טבע.

אמו של סבא משה אהבה לבשל ובמיוחד להאכיל בשפע את משפחתה. היא הייתה ידועה בבישול טעים של מאכלי העדה הפרסית, מאכלים בריאים ומזינים כמו: חורוש סבזי, גונדי, כפתא ואורז פרסי מיוחד עם תפוחי אדמה בתחתית – "בקרו".

כשסבא משה היה בן עשר (בשנת 1956), הוא ומשפחתו עזבו את איראן ועשו עלייה לארץ ישראל. הם עלו ארצה מכיוון שהעלייה הייתה חשובה למשפחה. באיראן רוב התושבים לא היו יהודים ולכן הם לא הרגישו שם חופשיים להאמין ולנהוג על פי הדת היהודית. הוריו של סבא משה לא רצו שילדיהם יגדלו במדינה עם פחד והם האמינו שיהודים צריכים להיות יחד במדינה יהודית.

בתחילה סבא חשש מאוד, מהסיבה שהגיע למדינה חדשה שלא הכיר בעיקר בגלל השפה הזרה שבאמצעותה לא ידע לתקשר. לסבא משה היו המון מחשבות כגון: כמה זמן זה יקח לו ללמוד את השפה העברית? איך הוא יכיר חברים חדשים? איך הוא ישתלב בחברה? ועוד.

המסע של סבא ומשפחתו לארץ ישראל, מסע לו הם חיכו הרבה זמן, היה קשה ביותר ומתיש, מפני שהם עשו אותו באוטובוס, הם נסעו במשך יומיים לעבר עיר הבירה של איראן (טהרן),  שם המתינו כשבועיים עד שיגיע מועד הטיסה לישראל.

כשסבא ומשפחתו נחתו בישראל הביאו אותם לתל ירוחם שנמצאת בדרום. שם הם התגוררו במשך עשרה חודשים עד שעברו לחולון, בה סבא גר עד היום. בזמן שסבא היה בתל ירוחם הוא למד בבית ספר, הכיר חברים, נהנה מישראל מאוד והקים לעצמו שגרה אפילו יותר טובה משהייתה לו באיראן.

כשסבא סיים את הצבא, הוא הכיר את סבתא אתי דרך חברים משותפים. מרגע זה הם התאהבו, התחילו להיפגש הרבה והכירו את המשפחות של אחד השנייה. סבא החליט לעבוד בתפקיד בצבא שבודק נשקים. לאחר מכן הם החליטו להתחתן, באו כל המשפחות לחגוג את הנישואין וכולם היו מאושרים.

לאחר החתונה הם הביאו לעולם את דודה שלי (מירב), שהיא האחות הבכורה. אחריה נולד ארז, הבן האמצעי ואז נולדה אימא שלי מיכל, האחות הקטנה, בסך הכל הכול שלושה ילדים. סבא שלי הפך להיות בזמן זה לאבא גאה בילדיו מפני שהם היו ילדים טובים, נבונים וחרוצים.

לאחר מכן באו אנחנו, הנכדים, ומשה הפך לסבא.הוא חווה אושר רב כסבא, בדומה לזה שהיה לו עם ילדיו, מכיוון שכל נכד מוכשר, לדוגמא: בן דוד שלי, בן 13, מאוד טוב בתופים ויש לו להקה, הוא בבית ספר מיוחד לתחום, ויש לו הרבה הופעות שבסופן הקהל מרוצה, ויש עוד הרבה כשרונות במשפחה.

סבא שלי החליט לפרוש לפנסיה, ובבית הוא עושה את התחביבים שלו כגון: צביעה מרהיבה בצבעי גואש, דמקה, קריאת עיתון ועוד.

הזוית האישית

אופיר הנכד המתעד: מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור של סבא שלי משה, אני שמח שהשתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי.