מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתו אני מעלה סיפור תיעוד מחייו של סבא שלי, יוסי טל. סבא שלי יוסי נולד בבוקרשט שברומניה בתאריך 23.4.1947. הוא עלה לישראל בתאריך 25.6.1950 בגיל 3 יחד עם הוריו רינה ואגון. הם עלו מבוקרשט לחיפה, באונייה ששמה "טרנסילבניה".

כשהגיעו לארץ הם שוכנו במעברה, בשער העלייה, באוהלים. שער העלייה היה ישוב קליטה במערב חיפה ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה קליטה הגדול ביותר של עולים לישראל, הוא נקרא בית עולים שער העלייה, אך רבים קראו לו שנים רבות סנט לוקס. לאחר מכן עברו לצריפים בעתלית וב-1953 הגיעו לתל אביב. סבי התגייס לצבא ושירת בתותחנים. לאחר שסיים את שירותו הצבאי התחיל לעבוד כדייל בחברת אל על בשנת 1970 – חברת התעופה הלאומית של ישראל.

מקרה שאירע בטיסה מרומא

באחת מהטיסות שלו בשנים הראשונות הוא התבקש להחליף את אחד מצוות הדיילים ולטוס במקומו טיסה הלוך ושוב לרומא. הטיסה הלוך התקיימה כסדרה ולקראת החזרה טיפלו וניקו את המטוס, העלו אוכל וכד'. הטיסה הספציפית הזו הייתה אמורה לצאת באיחור של 23 דקות בהמראה חזרה לארץ וכך היה. המטוס המריא וסבא שלי והצוות עשו את העבודות הרגילות והתחילו להתארגן לארוחת ערב, מכיוון שהטיסה הייתה טיסת ערב-לילה. שבע דקות לאחר ההמראה נשמע קול נפץ גדול והמטוס הזדעזע. הסתבר שהתפוצצה פצצה במטוס. עשן כבד אפף את הקבינה, במחיצה בין תא המטען לנוסעים נפער מעין חור, השטיח הארוך שפרוס בקבינה החזיק את הנוסעים מליפול אל תא המטען. כל שישה נוסעים לערך היו על שטיח שהחזיק אותם. מיד הקברניט הבין את המתרחש והודיע לנוסעים שהם הולכים לבצע נחיתת חירום והם חוזרים לנמל התעופה של רומא.

המטוס היה עמוס בדלק ולא ניתן היה לרוקן אותו לפני הנחיתה שכן הטיסה עוד הייתה מעל פני העיר ולא מעל הים. המטוס הסתובב מעט וירד לנחיתת חירום כבדה עם כל הדלק, דבר שהיה מסוכן משום שהדלק נפיץ ויכל לפוצץ את המטוס בשילוב האש מהפצצה – שבדיעבד הייתה בתא המטען של המטוס. בשדה התעופה של רומא כבר חיכו למטוס משאיות ואמבולנסים והקציפו את המסלולים עם קצף בכדי לרכך את הנחיתה ואת האש שנוצרה מהפצצה. המטוס הצליח לבצע את הנחיתה במקום מבודד בשדה התעופה למקרה חירום, ארבעת הדלתות נפתחו, צוות המטוס ניפח את מגלשות החירום של המטוס כדי שהנוסעים יוכלו להתגלש מן המטוס ולהתרחק ממנו. סבא שלי היה בצד הימני של המטוס ופינה נוסעים מהדלת הקדמית, הנוסעים התבקשו לחלוץ נעליים בכדי שלא יפוצצו את המגלשות. לבסוף, גם הצוות ירד מן המטוס וכולם פונו בשלום. נשלח מטוס עם צוות נוסף לאסוף את הנוסעים ואת הצוות של המטוס הפגוע ביניהם סבא שלי, והם טסו חזרה לארץ לאחר כמה שעות.

בדיעבד, הסתבר שארגוני הטרור ששונאים את ישראל ניסו לבצע חבלה מתוכננת במטוס של אל על. שני מחבלים שמומנו על ידי ארגון טרור הכירו ברומא שתי תיירות אנגליות-יהודיות ובילו איתן כמה ימים. במהלכם הם יצאו, בילו ופיזרו על שתי האנגליות כסף שהם קיבלו מארגוני הטרור. כעבור שבוע בערך שני המחבלים נתנו במתנה לשתי האנגליות כרטיס טיסה לישראל, הם אפילו הציעו להסיע אותן לשדה התעופה ברומא. הכרטיסים כמובן היו לטיסה הספציפית הזו. כמתנת פרידה אחרונה לפני הנסיעה לארץ הם נתנו להן טייפ ריקורדר (רשם-קול), הם אפילו אמרו להן שאם ישאלו אותם בבדיקה הביטחונית, עליהן להגיד שהן רכשו אותו בעצמן, והזהירו אותן שלא יגידו שהן קיבלו זאת במתנה, אחרת הן יצטרכו לשלם עליו מכס.

בזמנו לא היו בדיקות ביטחוניות כמו שיש היום. בעקבות הטיסה הזו התחילו הבדיקות הביטחוניות כפי שאנחנו מכירים אותן כיום. וכך היה: הן נשאלו על הטייפ ריקורדר שקיבלו במתנה משני המחבלים, ואמרו שקנו אותו בעצמן. הן עלו לטיסה כאשר הוא מאוחסן באחת מן המזוודות בתא המטען של המטוס. תא המטען של מטוסי אל על הוא חזק יותר מכל המטוסים האחרים בגלל הפחד שהיה מכל מיני פיצוצים ופצצות, התא הממוגן והמחוזק היה מבודד יותר מתא הנוסעים ביחס למטוסים אחרים, החיץ מחוזק בשכבות עבות של פלדה והדבר היה אחד מן שני הדברים שהצילו את סבא שלי, את המטוס ואת הנוסעים והצוות.

המזל הגדול יותר היה העיכוב בהמראה של הטיסה: האיחור בן 23 הדקות הוא זה שהציל את המטוס. הפצצה הייתה מתוכננת להתפוצץ באוויר חצי שעה אחרי המראת המטוס, הפצצה הייתה ממוקמת ממש ליד בלוני החמצן של המטוס. לולא העיכוב, הפצצה הייתה מתפוצצת חצי שעה לאחר ההמראה בגובה רב ליד בלוני החמצן, המטוס היה נשרף ומתפרק מהר מאוד. האיחור איפשר למטוס לחזור לשדה לנחיתה לאחר שבע דקות כלומר המטוס היה באוויר 14 דקות והספיק לחזור ולבצע נחיתת חירום. לאחר שהסתיים האירוע הספיקו להראות לשתי האנגליות את הטייפ ריקורד המפוצץ ואחת מהן אפילו התעלפה כשהיא הבינה כמה תמימות הן היו.

כשחזרו לארץ זימנו את צוות המטוס ואת סבא שלי לירושלים וערכו טקס הערכה על כך שכל צוות המטוס והטייסים עמדו בגבורה בניסיון חבלה במטוס ישראלי ששייך לחברה ישראלית והחזירו את כולם בשלום. הסיפור לא שינה את כוונותיו של סבא שלי והוא המשיך לעבוד כדייל אוויר באל על עוד 32 שנים ופרש בשנת 2004.

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: בחרתי לתעד דווקא את סבא שלי מכיוון שידעתי שיש לו המון סיפורים לספר לי וזו הייתה הזדמנות מצוינת להתחיל. למדתי על אירועים חדשים מחייו של סבא שלי שלא ידעתי עליהם ושמחתי שהייתה לי ההזדמנות לשמוע עליהם. אני מאמינה שבעקבות התכנית אוכל לשמוע על עוד הרבה חוויות מעניינות ושונות מחייו ואני שמחה על כך.