מאגר סיפורי מורשת

<?xml encoding="UTF-8">

גרנו בשכנות עם ערבים והיחסים בינינו היו בדרך כלל טובים,השתדלנו לכבד אחד את השני. ואומנם היו תקופות טובות ושקטות ולאידך היו גם זמנים של פרעות נגד היהודים. בתקופה זו הערבים והאיטלקים שלטו על טריפולי שבלוב.

שמרנו במסירות נפש על קיום התורה ומצוותיה מתוך הקפדה רבה על כל החומרות, הדינים והמנהגים. היו בתי כנסת רבים שהיו מלאים תמיד במתפללים. הבנים הצעירים למדו תורה במשך כל שעות היום ב"חדר" והבנים הבוגרים למדו בישיבות ובכוללים.

בשנת 1948 הייתה עליית נוער יהודי לארץ הקודש,ובשנת 1949 הייתה עליה גדולה של משפחות לארץ ישראל. העלייה הייתה באוניה, ההפלגה נמשכה יותר משבוע ימים, והנסיעה הייתה קשה ומייגעת עבור כולם. ההורים שלי השאירו בלוב רכוש רב וכן בית יפה שנבנה זמן מועט קודם לכן,הבית שכן קרוב לחוף הים שבטריפולי. כאמור, הם נטשו את הכל והעדיפו להגשים את חלומם ולעלות ולגור בארץ הקודש ארץ ישראל.

חשוב לי להדגיש, שעניין  העלייה לארץ ישראל והרצון לגור ולחיות בה היה טבוע חזק במשפחתינו , אנחנו לא היינו הראשונים שעלו לארץ. סבי וסבתי, ג'זילה ובעלה יוסף למשפחת רובין , וכן ההורים שלה בשם בובה ובעלה למשפחת לביא משולשלת שמעון לביא ז"ל, עלו לארץ הרבה שנים קודם לכן. הם עלו בדרכים לא פשוטות, ובלבד שהם יזכו  לממש את השאיפה ואת החלום שלהם לגור  ולחיות בארץ הקודש- בארץ ישראל.. כאשר סבי וסבתי  הגיעו לגיל שיבה הם העדיפו להיקבר בארץ ישראל, ואכן כך היה… וברוך השם הם אף זכו לדור ישרים מבורך.

בבית השקמה עברו עלי ימי הילדות שלי, למדתי בבית ספר היסודי במושב ברכיה הסמוך לאשקלון, את ארבע שנות התיכון למדתי ב"בית יעקב" באשקלון וסיימתי סמינר למורות בבית יעקב בירושלים.

בחודש כסליו שנת תשמ"ח, שנת הקהל, הייתי אצל הרבי בפעם הראשונה יחד עם בני יעקב ישראל שיחי'. הוא היה אז תינוק בן שמונה חודשים. זכינו לקבל מידו הקדושה של הרבי דולר וכן מטבעות לצדקה

ונזכה לגאולה האמתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

תשע"ו