מאגר סיפורי מורשת

קצת בקצרה על לאוניד אלתרמן

שמי לאוניד אלתרמן, נולדתי בקישינב שבומלדובה (ברה"מ אז) בשנת 1951, במולדובה למדתי וסיימתי בית ספר, ואחרי בית ספר נסעתי ללנינגראד(סנט פיטסבורג) למוסד להשכלה גבוהה ושם למדתי שש שנים, ואחרי שסיימתי לימודי חזרתי לקישינב. אחרי שחזרתי התחלתי לעבוד כמהנדס מכני באחת חברות האלקטרוניקה. עבדתי 19 שנה שם. בשנת 1977 התחתנתי, ושם נולדו לי שני ילדי – ז'אנה בשנת 1978, וז'נה בשנת 1987. בשנת 1993 החלטתי עם המשפחה לעבור ולעלות לארת ישראל.

ההורים שלי

הורי והורי אשתי נולדו כאשר מולדובה הייתה תחת שלטון רומניה, הם למדו בבית ספר רומני, בשנת 1940 סטאלין נכנס עם צבא לתוך האזור שחיינו (ביסאראביה) וצירף אותו לברית המועצות. בשנת 1941 עם מבצע ברברוסה נכנסה ברה"מ למלחמה עם גרמניה הנאצית ורוב האנשים ידעו שהנאצים הורגים יהודים וקומינסטים ובגלל זה המון אנשים אספו את הדברים שלהם וברחו (רגלית או על כרכרות) מזרחה עד שהגיעו לתחנות רכבות ושם עלו על רכבות.

הורי הלכו ברגל יותר מ-100 ק"מ עד לרכבות, אבא שלי ומשפחתו הגיעו עד לקזאחסטן ששם נשארו לגור בזמן המשפחה, ואימא שלי וובני משפחתה הלכו רחוק יותר עד לאוזביקסטן (ההורים שלי עדיין לא הכירו – אבא שלי היה בן 17 אז, ואימא הייתה בת 15). באותו הזמן שהמוני האנשים ברחו ונסעו ברכבות, המטוסים הנאצים המשיכו והפציצו את הרכבות ואנשים רבים לא שרדו.

שנה אחרי זה כשאבא שלי היה בן 18 גייסו אותו לצבא ושלחו אותו לחזית המזרחית (יפן וסין) בנהר ה"אמור" לשרת בחיל הים בספינות, ושם הוא שירת שמונ שנים. בשנת 1945 אחרי שגרמניה נכנעה, ברית המועצות החליטה להכנס לקרב עם יפן לחודש-חודשיים. אחרי המלחמה הוא המשיך לשרת עוד חמש שנים (שנות שירות חובה) עד 1950 שאז הוא חזר למולדובה.

אלו התמונות של אבא שלי במדים בתקופת השירות שלו בצבא 

משפחת אמי חזרה למולדובה בשנת 1945 אחרי שהמלחמה נגמרה. לפני המלחמה, היהודים חיו ברומניה בערים קטנות משלהם, ושם הם עבדו בתחומי מקצוענות (רוב המקצועות חוץ מחקלאות).

החלום שלי

האם היה חלום – לא היו חלומות כשהייתי צעיר, אבל כן היו לי רצונות ושאיפות אחרי בית ספר. הייתי בן 16. חשבתי על מה אני יכול לעשות בעתיד מהאפשרויות שהיו לי אז. סיימתי את לימודי עם ציונים די טובים בבית ספר 2 4 וכל השאר 5, היו לי בעיקר ציונים טובים במקצועות המדעיים. לא רציתי להיות רופא, אז החלטתי ללכת לעשות משהו שקשור למדע ומתמטיקה ומשהו טכני – ללמוד הנדסה. אבל חלומות או אפילו שאיפות גדולות לחיים לא היו לי אז, אולי רק דברים קטנים כמו לחיות בבית טוב (אז חיינו ארבעה אנשים בחדר אחד). רק חלמתי להיות בריא!

הילדות שלי:

נודלתי בקישינב שברפובליקה המולדבית, הלכתי לבית ספר בקישינב שבו למדתי עשר שנים, ששם היה גם כמו היום חטיבת ביניים ותיכון, רק שהכל בבית ספר אחד. אז גם לא היו מגמות בבתי הספר, בכל בתי הספר היו מלמדים את אותה תוכנית לימודים, הכל היה אותו הדבר, חוץ מכמה בתי ספר מיוחדים (כמו בית ספר לאנגלית).

החברים שלי היו השכנים שלי, ילדים שגרו ליידי ואיתם שיחקתי. הזמן הזה היה אחרי מלחמה קשה (מלחמת העולם השנייה) אז המצב היה קשה, לא היו לנו צעצועים כמו שיש כאן – כל הצעצועים שהיו לנו היה דברים שיצרנו בעצמנו, כמו מקלות, מכסים של סירים, רוגטקות שירינו אחד על השני, קשתות, אפילו יצרנו אקדח שירה. המשחקים העיקריים ששיחקנו היו משחקי "מלחמה" של רוסים נגד גרמנים, תופסת, משהו שדומה לשוטרים וגנבים. לא היו לנו אז אפילו כדורים נורמליים כמו שיש היום. שיחקנו לפעמים גם כדורגל ומחבואים. אהבתי גם מאוד לקפוץ בחבל והייתי גם מאוד טוב בזה. רוב המשחקים ששחקנו אז היו משחקים של לרוץ ולעשות ספורט.

לא היו לנו אז חנויות צעצועים כמו שיש היום, אבל כן היו לנו המון ספרים שהשאלנו לקריאה מהספריה – הייתי הולך פעם פעמיים בחודש לספרייה ומחליף את כל הספרים שהיו לי. ההורים שלי קנו טלויזיה פעם ראשונה כשהייתי בן 13 והיו לנו 2-3 ערוצים של המדינה.

הזוית האישית

סבא לאוניד: לפי דעתי הצעירים צריכים לדעת את ההיסטוריה של הדורות הקודמים. יש ביטוי שאומר שאם העם לא יודע את ההיסטוריה שלו לא יהיה לו עתיד. "עַם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר אֶת עֲבָרוֹ הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוּט בַּעֲרָפֶל" (הציטוט המפורסם של יגאל אלון). לפי דעתי, התכנית הזאת מנסה לעשות את זה, שבני הדור הצעיר ידעו ויכירו את העבר של העם כדי שיהיה לו עתיד.

רונן (הנכד): נהנתי להשתתף בתוכנית – בכל פעם כשדיברתי עם סבא שלי על התוכנית, הוא המשיך גם לספר לי דברים מהעבר שלו שלא קשורים לנושא אותו תיעדנו, אבל עדיין דברים מעניינים שלא ידעתי קודם ושמחתי ללמוד ולשמוע. לפי דעתי התוכנית הזאת טובה, היא מקדמת את הלמידה הזאת של בני נוער בגילי ומלמדת אותם על העבר, בנוסף, זה בכללי מעניין לשמוע, על איך העבר היה כה שונה מעכשיו, וגם בשביל ללמוד על העבר, כי כמו שסבא שלי אמר, מי שלא לומד על העבר, לא יהיה לו עתיד.