מאגר סיפורי מורשת

שמי טניה בורודיאנסקי, נולדתי ב- 22.9.1956 בעיר קאזאן שברוסיה. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי תמר ומתעדת איתה את סיפורי האישי במאגר המורשת.

כילדה אהבתי לשחק בתיאטרון בובות ולקרוא ספרים ואהבתי מאוד לאכול שוקולד. אהבתי לשחק עם חברותיי גליה ונדיה ואהבנו להנות יחד.

סיפור העלייה ארצה

בשנת 1990 החלטתי לעלות מרוסיה לישראל עם בתי מרינה. גם שאר בני משפחתי – הוריי, אחותי וילדיה הגיעו להחלטה שעדיף לטובת העתיד לחיות בארץ ישראל. הרבה מהעולים באותה התקופה הועברו לפריפריה, אך כאשר אנו הגענו בטיסה לארץ, עברנו לעיר ירושלים. גרנו ביחד כולם באותו הבית, היה צפוף ולא היו את כל התנאים הכי מפנקים, אך ידענו שזה זמני.

את השפה העברית לא רכשנו וגם לא הכרנו את התרבות הישראלית ששונה מאוד מהתרבות הרוסית. הילדים היו צריכים ללכת לבית הספר ואפילו תהליך ההרשמה לא היה טבעי אלא דרש מאמצים ועזרה.

עזרה וסיוע

נעזרתי באחת התלמידות מבית הספר שתרגמה עבורי את הטפסים. הקהילה והשכנים שידעו שהגענו לארץ ללא ציוד רב הם אלה שהתגייסו למעננו והשיגו עבורנו ציוד בסיסי: מיטות, ספה, כלים למטבח, שולחן, כיסאות ארון  ועוד.. מרגע שידעו שעברנו חדשים לשכונה – כל השכנים פתחו את ליבם עבורנו והציעו עזרה בכל רגע נתון. היחס החם, האהבה והדאגה האמיתי זו החוויה הראשונה שחווינו כולנו כעולים חדשים שהגיעו לארץ. הידיעה שגם אדם זר הופך לאדם שאכפת לו ממך, נתנו לנו ביטחון והבנה שהגענו למקום הנכון! איזו תחושה נהדרת וטובה זו הייתה.

קשיי הקליטה הם קשיים שיש לכל אדם שעוזב את מולדתו, אפילו המקצוע המוערך שלמדתי ועבדתי ברוסיה – כאן בארץ אינני עוסקת בו, אבל בזכות אהבת האדם שזכינו לקבל – הקליטה בארץ הייתה יותר חלקה עבורנו. היינו צריכים להתרגל לשפה חדשה, הרגלים חדשים, מאכלים שלא הכרנו ותרבות שונה מאוד, גם מזג האוויר החם בישראל אחר מאוד מהקור העז ברוסיה.

החלום שלי שהתגשם

החלום שהגשמתי הוא לעלות לארץ ולגדל את משפחתי בבטחה.

התפילה שלי

עד היום אני יודעת שההחלטה לעלות לארץ היא הטובה ביותר. אני שמחה לגדל כאן את נכדיי ומתפללת שגם הם יזכו להיות אנשים טובים ועוזרים לאחר כפי שלנו עזרו כשהגענו לארץ. אני גאה במדינה שלנו ומקווה שנחיה כאן בשלום ובאחדות, בהבנה ואהבה.

הזוית האישית

תמר הנכדה המתעדת: היה לי מעניין לעבוד עם סבתא שלי בתכנית הקשר הרב דורי ולשמוע את הסיפור האישי שלה. אני מאחלת לסבתא שתמשיך לחלום ולהרגיש טוב ושייכת בארץ.